פרק י"ב: סוף דבר – הכל נשמע

שני הפסוקים האחרונים המסיימים את מגילת קהלת מתקנים את כל המהלך שהחל ב: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א', ב) והמשיך בתיאור מפורט של חוסר משמעותן של כל הפעולות והתופעות עלי אדמות. הקורא את המגילה עלול היה לסיימה בתחושה של חוסר משמעות משוועת ושאכן הכל הוא הבל הבלים, ואז מגיעים הפסוקים האחרונים ומתקנים את הכל: "סוֹף דָּבָר - הַכֹּל נִשְׁמָע" (שם י"ב, יג) – לכל יש משמעות, הכל נכנס תחת ממשלת ה"נשמע", ממשלת המשמעות. והיכן כל זה קורה? "אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (שם). אדם שהמהות שלו היא יראת אלוהים ושמירת דברו הוא מי שיש משמעות לחייו. וכך אמרו חכמים בגמרא (ברכות ו:): "רבי אליעזר אומר: מהו "כי זה כל האדם"? – כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. רבי אבא בר כהנא אמר: שקול זה כנגד כל העולם כולו. שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה [ויש אומרים:] שמעון בן זומא אומר: כל העולם לא נברא כי אם לצוות לזה [להיות לו כצוות]".

הספר מסיים בפסוק הממשיך את אותו הלך מחשבה: "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע" (קהלת י"ב, יד) – לכל מעשה שאדם עושה בעולם הזה יש משמעות, שהרי מעשיו נבחנים במשפט האלוהים ואין מתעלמים מהם. הגמרא (חגיגה ה.) מספרת לנו שרבי יוחנן היה בוכה כאשר היה קורא את הפסוק הזה ואומר: "עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות - תקנה יש לו?". והגמרא נותנת דוגמאות למעשים שהם בכלל "עַל כָּל נֶעְלָם" שנשפטים אפילו עליהם: "אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה [וחברו נגעל מכך]. ושמואל אמר: זה הרק [המוציא רוק] בפני חבירו ונמאס". כלומר, גם מעשים של מה-בכך ושאדם אינו משגיח בהם – גם אותם אלוהים מביא למשפט. עם כל הקושי בכך שהכל בא לדין, יש בדברים נחמה גדולה – שכל מעשה ומעשה שאדם עושה יש לו משמעות והתייחסות במשפט האלוהים. וממשיכה הגמרא ומבארת מה פירוש הביטוי: "אִם טוֹב וְאִם רָע", הלא מדוע שאדם יישפט על מעשים טובים שעשה? - "אמרי דבי [אמרו בבית מדרשו של] רבי ינאי: זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא. כי הא דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא יהיב זוזא לעני בפרהסיא [כמו שרבי ינאי ראה לאותו אדם שנתן לעני כסף לעיני הציבור], אמר ליה: מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת ליה וכספתיה [ואמר לו רבי ינאי: מוטב שלא נתת לו כלום מאשר שנתת לו בפני אחרים וביישתו]". אם כן, אפילו המעשים הטובים שאדם עושה צריכים להיבחן בזכוכית מגדלת – האם טובים הם באמת או שמא מעורבת בהם סגסוגת של רע.

מגילת קהלת היא מגילה המהבילה את ענייני העולם הזה מחד, ומייקרת אותם כאשר הם נעשים באופן הנכון מאידך. כאשר אדם משתמש ביראת השמים ובמעשה המצוות, כאשר הוא רוצה לתקן את העולם ועושה כפי כוחו למען מטרה זו, עבורו שום דבר לא הולך לריק ואינו נדמה להבל, אצלו - הכל נשמע, לכל יש משמעות.