פרק י"ב: יודע צדיק נפש בהמתו

אומר שלמה המלך: "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי" (משלו י"ב, י). הדרשנים לוקחים פסוק זה ומסבירים אותו בדומה למה שלמדנו בפרק י"א על הפסוק: "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי" (שם י"א, יז) – ביחס של אדם לנפש הבהמית שלו: יודע צדיק את נפשו הבהמית, הוא לא מענה אותה או מייגעה, אלא מנהל אותה בדרך האמצע.


זהו הנמשל, אך פשט הפסוק מדבר על בהמה ממש. הצדיק מלא חמלה, חן וחסד גם כלפי בעלי החיים. הוא יודע את צרכיה של הבהמה ומרחם עליה. הגאון מוילנא אומר שמדובר ב"ידיעה" של ממש - "יודע צדיק נפש בהמתו": "הצדיק יודע כמה צריכה בהמתו, ואינו נותן לה יותר וגם אינו מכביד עליה לעשות מלאכתו יותר מיכולתה מפני שהוא יודע את נפש בהמתו. ואילו רחמי רשעים שמאכילים את בהמתם יותר מצרכם כדי שהוא ירכב עליה מהרה וימשוך משא הרבה – הוא אכזרי". הגאון מוילנא לוקח גם את הנמשל ומסביר: "הצדיק יודע את הנפש הבהמית שלו, המתאווה – שהוא הגוף, ואינו מרחם על עצמו למלאות תאוותו. אבל רחמי רשעים, שלכאורה מרחמים על גופם, ומאביסים אותו ומלעיטים אותו – הוא אכזרי".


הגמרא (ברכות מ) אומרת: "אמר רבי יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" ואחר כך "ואכלת ושבעת"". בפירושו "עין אי"ה", מסביר הרב קוק שהבהמה היא שעזרה לאדם להוציא את הלחם מן הארץ – היא שחרשה וקצרה וכו'. לכך, מתוך הכרת הטוב – האדם צריך לתת לה לאכול ראשונה, שהרי הפועל ראוי לו להיות נהנה בראשונה מיגיעו. לפי הסבר זה, "יודע צדיק נפש בהמתו" - לא רק מצד הרחמים אלא גם ובעיקר מצד הדין והצדק. פירוש נוסף שמביא שם הרב קוק: לאדם יש שני אפיקים – אפיק גשמי ואפיק רוחני. כאשר האדם רעב, הוא יכול להתגבר על רעבונו אם יפנה את מחשבתו לעיונים שכליים ומחשבות נשגבות. לעומת זאת, לבהמה אין צד רוחני כמו אצל האדם ולכן כשהיא רעבה – אין לה במה להשקיט את נפשה. לכך, יש לתת לה לאכול ראשונה.


מסופר על רבי עקיבא (נדרים נ.) שאשתו רחל שלחה אותו ללמוד תורה במשך י"ב שנים אצל רבי אליעזר ורבי יהושע. כששב רבי עקיבא לבסוף לביתו, הוא שמע רשע שאמר לאשתו: היכן בעלך? הוא עזב אותך לאנחות וכלל לא ראוי לך. השיבה רחל לאותו רשע: אם רבי עקיבא ישמע בקולי, יחזור וילמד עוד י"ב שנה. שמע זאת רבי עקיבא מאחורי הפרגוד, ושב לו לבית המדרש. אחרי כ"ד שנים, שב רבי עקיבא ועימו עשרים וארבעה אלף זוגות תלמידים, וכל העולם יצא לקבל את פניו – וביניהם אשתו. ולפי שלא היה בגדיה של רחל נאים אלא בלויים, שאל אותה אותו רשע בזלזול: להיכן את הולכת? אמרה לו רחל: "יודע צדיק נפש בהמתו". וכאן הר"ן מפנה אותנו לשני כיווני מחשבה: האם רחל ידעה שאותו רב שבא לעיר הוא בעלה, או לא ידעה? והוא מסביר: על דעת זה שרחל ידעה שזהו רבי עקיבא – התכוונה לומר: יודע הוא שמה שנצטערתי לא היה אלא בשבילו, ולא אתגנה בעיניו גם אם בגדיי אינם יפים. ועל דעת זה שרחל לא ידעה את זהות החכם שהגיע – התכוונה לומר: איני חוששת לבזיוני מפני שצדיק אמיתי לא מבזה אנשים באשר הם, צדיק יודע לכבד כל נפש - ואפילו נפש של בהמה.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ל"א: אשת חיל

ספר משלי מסתיים בשיר הגדול "אשת חיל מי ימצא" המסודר באקרוסטיכון של הא"ב, ומושר בבתי ישראל לפני הקידוש של ליל שבת מאז המאה השבע עשרה לערך. המקור הראשון להזכיר מנהג זה הוא ככל הנראה הספר "חמדת ימים" (ספ

פרק ל': רש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי

בפרק ל' יש תפילה הנובעת מחכמת הלב ומנסיון חייו של החכם. יתכן ומדבר הכתוב בשלמה עצמו שעל פי המדרשים היה בתחילה עשיר ומלך, אחר כך העני והפך להדיוט, ולבסוף שב להיות מלך ועשיר. וכך אומר שלמה: "שְׁתַּיִם ש

פרק כ"ט: איש אוהב חכמה ישמח אב

"אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו, וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן" (משלי כ"ט, ג). נשים לב שלא נאמר "בן אוהב חכמה ישמח אביו", אלא "איש". המבחן של הבן הוא אהבתו את החכמה גם בהפיכתו לאיש בוגר – ולא רק