פרק י"ב: ותעמודנה שתי התודות

בפרק י"ב מתקיימת מסיבת חנוכת חומות ירושלים. נחמיה מחזק את חומותיה ודואג להאציל מרוחו של דוד המלך עליה – בשיר, במצלתיים, בנבלים ובכינורות. וכך באים להם כל הלויים וכל האנשים החשובים בעולים על מנת לחנוך את החומות, והם עושים זאת בתהלוכה מסודרת ושמחה. מפסוקי הפרק למדה הגמרא ש"אין מוסיפין על [קדושת] העיר ועל העזרות אלא במלך, ונביא, ואורים ותומים, וסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות, ובשיר; ובית דין מהלכין, ושתי תודות אחריהן, וכל ישראל אחריהם" (שבועות יד.) תהלוכה זו מלאה בשיר ובשמחה עד שמגיעים אל מקום המקדש, ואז לפתע נאמר: "וַתַּעֲמֹדְנָה שְׁתֵּי הַתּוֹדֹת בְּבֵית הָאֱלֹהִים" (נחמיה י"ב, מ). אומר המדרש: "ותעמודנה שתי התודות בבית האלוהים - תודת התפילה ותודת הקרבן". אפשר להבין שכוונת המדרש לתאר לנו אילו תודות נעמדו (נעצרו) באותה שעה – התודה של השירים והתפילה, והתודה של קרבן התודה. אך אפשר גם להבין את המילה "ותעמודנה" במובן של עמידה וקיום, ואז כוונת המדרש היא לתאר לנו את נצחיות התודה בכל הדורות – שגם כאשר אין תודת קרבן, עדיין שיר התודה ותפילת התודה לא תבטלנה. וכך אומרים חכמים במדרש: "כל התפילות בטלות לעתיד לבוא - והתודה אינה בטלה, וכל הקרבנות בטלים לעתיד לבוא – והתודה אינה בטלה". דהיינו: בכל מצב שהוא, בין גלות בין גאולה – הכל יכול להתבטל מלבד לתודה. כך למשל, התפילה שלנו המלאה בבקשות - עתידה להשתנות מן הקצה אל הקצה כאשר תתקבלנה תפילתנו ברצון וגאולתנו תושלם, ומה שיוותר בה הוא ההודאה, שיר התודה יעמוד בזכות עצמו ובו נודה על כל הטוב שיש. אם כן - לתודה יש עמידה, לא עמידה של הפסקה אלא של קיום.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק י"ג: זכרה לי אלוהי לטובה

הספר מסתיים עם תזכורת על מנהיגותו של נחמיה. כבר נוכחנו לראות כי נחמיה הוא מנהיג בעל עמוד שדרה חזק שאינו אומר נואש ויודע לכלכל את צעדיו נכונה גם במצבים קשים. אם ספר עזרא הסתיים בערפל והשאיר אותנו בלי ל

פרק י"א: רֹאשׁ הַתְּחִלָּה - יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה

מי לא רוצה לגור בירושלים? ככל הנראה קשה לגור בירושלים עוד מימי קדם, שהרי בפרק שלנו העם מברכים את המתנדבים לשבת בירושלים. חכמים אומרים שמכאן למדים ש"ישיבת כרכים קשה" – קשה להיות עירוני ולגור בכרך. כפי

פרק י': והעמדנו עלינו מצוות

אנשי כנסת הגדולה, ראשי העם, חותמים בפרק י' על אמנה חשובה ביותר הכוללת בתוכה שלושה מרכיבים עיקריים המעצבים את הזהות היהודית, והם שקולים כנגד כל המצוות. וזאת מנין לנו? שנאמר: "וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים