פרק י"א: ודע כי ישה לך אלוה מעונך

בפרק י"א, צופר הנעמתי – הצעיר ויתכן שגם חם המזג מבין שלושת הרעים – מגיב לדברי איוב: "הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה, וְאִם אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּק?" (איוב י"א, ב). המתבונן בפרקים הקודמים יראה כי איוב ענה לבלדד כפליים מטענתו והאריך את דבריו מאוד, מתוך שהוא חושב שדבריו ראויים ללימוד וללקח: "וַתֹּאמֶר זַךְ לִקְחִי וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ" (שם, ד). צופר כאן אומר לאיוב כי רק דברי האלוה הם הראויים לבוא באריכות: "כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה" (שם, ו) – דברי אלוהים הם "תושיה", חכמה. בנוסף, צופר מכנה את איוב כאן בשם "אִישׁ שְׂפָתַיִם" – איש של דיבור מן השפה ולחוץ. דברים אלו מכוונים לדברי בלדד השוחי שהציע לאיוב להקשיב לאנשי המסורת החכמים ואמר: "הֲלֹא הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים" (שם ח', י) – אצלם המילים אינן פעולת השפתיים בלבד, אלא הן פעולת הלב ההוגה.


אם נתבונן עוד נראה שאליפז נשען בדבריו על חזיונות ועל החקירה האנושית, בלדד נשען על החכמה שעוברת במסורת, ואילו לצופר הצעיר אין את כל אלו – אך יש לו אמונה תמימה, ולכך - הוא מגייס לטענותיו את אלוהים. איוב ביקש לדעת מאלוהים: "הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי" (שם י', ב), וצופר משיב לו על כך בפרקנו: "וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ, וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֹנֶךָ" (שם י"א, ה-ו) – אילו אלוהים היה מודיע לך את חטאיך, היית רואה ומכיר בכך שאתה חוטא. "יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֹנֶךָ" - יש שמסבירים: עוונותיך גדולים מיסוריך, ואלוהים כביכול שכח מלהעניש אותך על חלקם. ויש שמסבירים: אלוהים עדיין נושה בחובך ולא נפרע ממך לגמרי, היסורים לא השלימו את חשבון עוונותיך. אלו דברים קשים שמשמיע צופר כנגד איוב – הוא מצדיק את אלוהים מאיוב כמו יתר חבריו, אך הוא מצדיק את אלוהים מההכרה של איוב ומערער על כך שהוא צדיק. זו מילה של איוב מול מילה של אלוהים, אומר צופר, ואפילו הישרות והתום של איוב אינם עומדים כנגד מילה של אלוהים. "וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה ... הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא, אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא?" (שם, ו-ז) – לאלוהים יש שתי הנהגות בהן הוא מנהיג את עולמו: הנהגה נגלית והנהגה נסתרת. אם איוב רואה במציאות הנהגה שנראית כסותרת את התמות והישרות שלו – זו ההנהגה הנסתרת של אלוהים ואין בכוחו של איוב להבינה לאשורה.


בסיום המענה השני לאיוב אומר אליפז: "וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (שם, יב). יש מפרשים: אם אלוהים ידבר איתך – אתה תבין את דבריו, כי כאשר שאלוהים מדבר - אפילו איש נבוב וריק – יקנה לב ויבין, ואפילו חמור (עיר פרא) – יבין כאדם. ויש אומרים שצופר חם המזג קורא כאן לאיוב בשמות "נבוב" ו"עיר פרא", ושואל אותו שאלות רטוריות: "וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב?" - איך אתה איוב - שריק אתה - מחשיב עצמך כבעל לבב? "וְעַיִר פֶּרֶא - אָדָם יִוָּלֵד?" – האם מי שמתנהג כפרא וכחסר חכמה, יכול להיוולד כאדם ולהיות בעל חכמה כמותו?


במענה השלישי שלו לאיוב, קורא צופר לאיוב לשוב בתשובה למרות שהוא מחזיק את עצמו כצדיק: "אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה" (שם, יד). אם יעשה כן, יגיעו לאיוב ימים טובים יותר – העולם יאיר לפניו כצהריים, תהיה לו תקווה והוא ישכב לבטח. והוא מסיים: "וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ" (שם, כ) – לא כדאי לאיוב להיות מקהלם של הרשעים שאין להם תקווה, אלא מוטב שיעשה תשובה.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"א: מי הקדימני ואשלם?

פרק מ"א הוא חלק מתשובתו השנייה של הקב"ה לאיוב. במבט ראשוני על המענה, לא כל כך מובן מה מתחדש בו אל מול המענה הראשון. במענה הראשון הקב"ה התמקד בגדלותו, בהשגחתו על עולם הטבע ובאי יכולתו של איוב לקלוט את

פרק מ': אחת דברתי ולא אענה, ושתיים ולא אוסיף

לאחר סדרת השאלות שהקב"ה הפנה לאיוב – איוב נותר שותק. לכך, הקב"ה מעוררו להשיב לדבריו: "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃ הֲרֹב עִם שַׁ-דַּי יִסּוֹר, מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה?" (איוב מ', א-ב). תשוב