פרק ט"ז: לא נשענת על ה' אלוהיך

דווקא אסא - זה שדיבר על דרישת אלוהים ועורר את לב יהודה על כך, דווקא הוא נכשל בדרישת אלוהים במלחמתו נגד בעשא מלך ישראל. הוא נוקט בתכסיס פוליטי נגד ממלכת ישראל, פונה לבן הדד מלך ארם ואומר לו: "בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵר בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי" (דברי הימים ב ט"ז, ג). בן הדד משתף עימו פעולה ונראה כי התכסיס צלח ביד אסא. או אז בא חנני הרואה אל אסא ואומר לו: "בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל ה' אֱלֹהֶיךָ - עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ. הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל ה' נְתָנָם בְּיָדֶךָ, כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו. נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת, כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת". חנני מביע כאן את אכזבתו מאסא, אותו אסא שבעצמו התפלל לה' במלחמתו נגד הכושים ואמר: "ה', אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ. עָזְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה. ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה, אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ" (שם י"ד, י). הפריבילגיה הניסית ניתנת למי שבוטח בה' בכל לבבו באמת, ומאחר ואסא לא בטח בה' - הוא ניתן בידי הטבע מעתה.


אסא שומע את הדברים וכועס: "וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת, וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא" (שם, י). המלבי"ם מדייק כי חנני היה "רואה", דהיינו: חכם - ולא נביא. ומכיוון שלא היה נביא, היה קשה לאסא לקבל את דבריו הקשים. זאת ועוד, מדייק המלבי"ם מן המילים "כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת" שאם חנני הרואה היה אומר את אותה תוכחה בנחת ובדרך כבוד - אסא לא היה כועס עליו, ומאחר ואמר לו את התוכחה בזעף, בפני אנשים והיה נראה כמרים יד במלך - אסא כעס עליו והרג חלק מקהל הנוכחים במקום. ועם כל זאת שדרך התוכחה לא היתה ראויה, אסא צריך היה לשמוע את תוכן הדברים ולקבל את האמת ממי שאמרהּ, כמו שזקנו דוד הודה ולא בוש ואמר: "חטאתי" בשמעו את דברי התוכחה מנתן הנביא, וזאת עוד קודם שנתן הנביא אמר לו "כה אמר ה'" וכו'. בכך שדחה את דבריו של חנני הרואה, המשיך אסא במריו: "וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה חָלְיוֹ וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת ה', כִּי בָּרֹפְאִים" (שם, יב).

זהו פרק שלם בענווה. "אל תאמן בעצמך עד יום מותך" אמרו חז"ל (אבות ב', ד). כל מידה ומידה צריכה חיזוק מתמיד והיא אינה קנוייה לנו בטבע, אלא עלינו להמשיך לדבוק בה ולטפח אותה. רוב ימיו היה אסא טוב ובסיכום דמותו אפשר לומר שהיה מלך צדיק, אך אסור היה לו להאמין בעצמו ולחשוב שלא יוכל לפול בנקודה המרכזית של חייו - נקודת דרישת אלוהים.