פרק ט"ז: התהללו בשם קדשו

דוד אינו מלך כשאר מלכי ישראל. קרוב הוא אצל חבורת הלויים המהללים את ה', כפי שראינו בפרק ט"ו. הדברים באים לידי ביטוי גם בפרק ט"ז ולמעשה לאורך שני ספרי דברי הימים. דוד הוא חלק מחבורת הלויים, הוא מתערב בסדרים שנעשים במשכן ובהמשך במקדש, במשמרות, בשירים ובתוכנם. כך למשל, בפרק ט"ז דוד מחלק לכל איש ואישה מישראל לחם, אשפר ואשישה, ולאחר מכן נאמר: "וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן ה' מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים, וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א ט"ז, ד). המלבי"ם מסביר שתפקיד הלויים כאן היה להזכיר את מעשי ה' מימי קדם, להודות על טובותיו ולהלל בסיפור שבחיו. ואילו רש"י מבאר: "להזכיר - לומר אותן שני מזמורים שכתוב בהם מזמור לדוד להזכיר (תהלים ל''ח), ולהודות - הודו לה' קראו בשמו, ולהלל - ואותן מזמורים שמתחילין הללויה".


פרק ט"ז הוא פרק מרכזי ביותר בספר. פסוקים ח' עד ל"ו שבפרק זה מוכרים לנו מתפילת שחרית - "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו" (שם, ח). חכמים במדרש אומרים לנו שאת הפסוקים הללו היו אומרים בכל יום במשכן דוד - מחציתם בבוקר ומחציתם בין הערביים. מפסוקים אלו עולה כי עיקר השבח שהנברא יכול להפנות כלפי הבורא הוא הפעילות למען שמו של ה', כפי שעשו אברהם, יצחק ויעקב. הבה נקרא כמה מהפסוקים הללו ונבארם: "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו" (שם) - מהן העלילות שעלינו להודיע לגויים? אומר רש"י: "מעשה גבורותיו ונפלאותיו שפעל עם הארון". דברים אלו אכן מתאימים לדורו של דוד, אך מה יעשה מי שלא חי באותו דור? מה נודיע אנחנו לעמים בדורנו? עלינו להודיע לעמים את הנהגותיו של אלוהים, את מעשיו הנעשים על פי מידות היושר, הצדק, החסד והרחמים וכו'. יש חשיבות רבה להודיע בעמים את עלילותיו של הקב"ה, שהרי הטעם שהתירו לנו לומר דברי שבח חיוביים כלפי הקב"ה (על אף שיש בכך סכנת הגשמה) הוא על מנת שנדבוק במידותיו - "מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון". כלומר, בכך שאנו מהללים את ה' ומודיעים את עלילותיו לעמים - אנו מתעלים ומתהללים בעצמנו. וכך אומר הכתוב בהמשך: "הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ" (שם, י) - באותם תארים חיוביים ("שמות") שאתם מייחסים לקב"ה, תתהללו אתם, תקחו את אותן המידות ותהיו גם אתם בעליהן. וכן אומר הנביא ירמיה: "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל - הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'" (ירמיהו ט', כג). ממשיך הכתוב ואומר: "שִׁירוּ לוֹ, זַמְּרוּ לוֹ, שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו" (דברי הימים א ט"ז, ט) - שירו בפה, זמרו בכלי נגינה, שיחו בדיבור על נפלאותיו - וכל זאת באופן עקבי ותדיר המוביל להדבקות במידותיו.