בפרק זה ירמיהו מלא כעס, ואפשר שהוא שוכח מהי מטרתו העליוני ומהי שליחתו. הוא רוטן בפני ה' ושואל: "למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא?" (ט"ו, יח). ירמיהו לא היה בעל נפש דכאונית מלידה, אלא נולד כאחד האדם והנבואה היא זו שגברה עליו וכפתה עליו דברים קשים. הוא ממשיך ואומר לקב"ה: "היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו". מה היתה אכזבתו של הנביא? בזמן הקדשתו לנביא, הקב"ה הביטוח שיהיה כחומת נחושת וכעמוד ברזל ואיש לא יוכל לו, ובפועל הנביא רואה שאויביו רודפים אותו ללא הרף. אומר לו הקב"ה: "לכן כה אמר ה': אם תשוב ואשיבך - לפני תעמד. ואם תוציא יקר מזולל - כפי תהיה. ישובו המה אליך, ואתה לא תשוב אליהם" (שם, יט). כלומר, על ירמיהו לשוב בתשובה ולהתחרט על דבריו, וזאת הוא יוכל להשיג "אם תוציא יקר מזולל", דהיינו: אם יתרומם מרגשי השנאה והאכזבה, יוציא את עצמו "יקר" מתוך המצב הנחות שאליו נקלע. על הנביא להתרומם אל מעל מדרגת העם הנחותה ולא שהוא ישפל אל מדרגתם. הם אלה שבהמשך ישובו אליו - יתרוממו למדרגתו, ולא להפך. והתוצאה תהיה "כפי תהיה" - דבר הנביא יהיה כדבר ה', בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
חכמים דרשו את פסוק זה בדרך שונה. במסכת בבא מציעא (פו.) מסופר על רבי יהודה הנשיא שדרכו היתה להשיב בתשובה נערים שסרחו ולהפוך אותם לתלמידי חכמים גדולים, וזאת משום שדרש: כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר: "אם תשוב ואשיבך - לפני תעמוד". וכל המלמד את בן עם הארץ תורה - אפילו הקב"ה גוזר גזירה ומבטלה בשבילו, שנאמר "ואם תוציא יקר (הבן עם הארץ ששב) מזולל (אביו של אותו בן), כפי תהיה". וכך רבי יהודה הנשיא השיב את בנו של רבי אלעזר (בנו של רבי שמעון בר יוחאי) שהיה בן של תלמידי חכמים, וכן השיב את נכדו של רבי טרפון שאביו היה עם הארץ. המעלה הגדולה היא, אם כן, לא רק לשבת בישיבה של מעלה ולהשיב את בן חברך בתשובה, אלא אדרבה - לקחת את בן עם הארץ ולהפכו לאדם יצרן וחושב ולדמותו לבוראו.
Comments