פרק ח': להנחיל אוהבי יש

בפרק ח' החכמה מסבירה מיהי ומה טיבה וכוחה. בין היתר, היא מעידה על עצמה כי: "בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּך בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט, לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא" (משלי ח', כ-כא). כלומר: במה מתגלה צדקתה של החכמה? ביכולתה להנחיל לאוהביה גמול ממשי. נרצה לבאר מיהם אותם האוהבים ומהו אותו "יש" שבפסוק זה?

במסכת אבות (פרק ה', משנה כג) נאמר: "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח), להנחיל אהבי יש, ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נה), ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך". על פי משנה זו, האוהבים הם תלמידיו של אברהם אבינו עליו נאמר "זרע אברהם אוהבי" (ישעיהו מ"א, ח), ומי שהולך בדרכו נקרא גם הוא אהוב. ה"יש" הניתן לאוהבי החכמה כאן הוא המידות הטובות של אברהם אבינו – העין הטובה, הרוח הנמוכה והנפש השפלה. היש לך "יש" יותר מזה? אברהם אבינו פתח בקומה של מידות טובות - ובראשן מידת החסד שעל גביה מתבססת התורה כולה. במדרש נאמר כי כאשר עלה משה לשמים לקבל את התורה באו המלאכים ואמרו: "מה לילוד אשה בינינו?". עשה הקב"ה נס והפך את פניו של משה לפניו אברהם אבינו, ואמר למלאכים: "אינכם מתביישים? אצלו אכלתם ושתיתם!". הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) הסביר שפניו של משה הם הפנים של אברהם אבינו, פני החסד, מי שרוצה לקבל את התורה צריך לזכור שהתורה היא ראשית כל תורת חסד. רק מתוך קומת המידות הטובות הגיע אברהם אחר כך להשגות אלוהיות ולנבואה. לעומת זאת, אצל בלעם הרשע קורה בדיוק ההפך: בלעם מתחיל עם הידע - הוא "יודע דעת עליון", אך המידות הטובות נעדרות ממנו – יש לו עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה ומלאת תאווה. על כן, "להנחיל אוהבי יש" – להנחיל לתלמידיו של אברהם אבינו את הקיום המלא בעולם הזה – של חכמה עם מידות טובות.

פירוש אחר לפסוק מצאנו בגמרא (סוכה כח): "שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהן ראויים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון. עשרים בינונים. גדול שבכולן - יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן - רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול - מעשה מרכבה, דבר קטן - הויות דאביי ורבא. לקיים מה שנאמר (משלי ח', כא): "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא"". לפי פירוש זה, מי שאוהב את החכמה זוכה לכל ה"יש" שבנמצא, לכל הידיעות האפשריות שיש בחכמה.

פירוש שלישי לפסוק מצאנו במשנה האחרונה במסכת עוקצין וגם בתלמוד (סנהדרין ק): "כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו [מלא כפות ידיו שפע], שנאמר (תהלים סח כ): ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה. אמר ליה אביי: וכי אפשר לומר כן [האם ניתן לקבל שפע רב כל כך]? והלא כבר נאמר (ישעיהו מ יב): מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן? אמר: מאי טעמא לא שכיחת באגדתא [למה לא היית בדרשה שבה אמרו] דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: ’[עוקצין פ"ג מ"יב] עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא': 'יש' בגימטריא - תלת מאה ועשרה הוי [שלוש מאות ועשר]". לפי פירוש זה, הקב"ה מנחיל לצדיקים (אוהביו) שלוש מאות ועשר (ש"י) עולמות. הצדיק הוא מי שמעניק שי לזולתו – הוא מי שמצדיק את האחר ומסייע לו. כבר אמרו הדרשנים כי "יש" ועוד "יש" עולים למנין 620, והם כמנין תרי"ג מצוות דאורייתא ועוד שבע מצוות דרבנן (וכן גם "כתר" בגימטריה). אפשר לומר כי החכמה והחכם מזדווגים כבעל ואשה והופכים להיות "יש" שלם - כל אחד מהם מביא עמו ש"י עולמות ויחד יש להם "כתר" מצוות על ראשם. אפשר גם לדרוש זאת על זוג אוהבים המחליטים להקים בית יחד, כאשר כל אחד מהם הוא "יש" שלם והכתר הוא השכינה שביניהם, החכמה שאופפת אותם וקיום המצוות המעשיות שנולדות מהחכמה שהשיגו.