פרק ח': והאמת והשלום אהבו

בפרק ח' הנביא זכריה אומר לישראל שני דברים שעליהם לשמור ולקיים, והם: אמת ושלום. "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" (זכריה ח', טז). כאשר הנביא מצווה אותנו לדבר אמת איש אל רעהו, הדבר עלול להוביל למלחמות איומות ונוראות. שוו בנפשכם שאדם יאמר לחברו רק את האמת ואת כל האמת - אזי לבטח איש את רעהו חיים בלעו. לשם כך אנו זקוקים לשלום, שמפניו משנים את האמת: "מצווה לשנות מפני דרכי שלום" (ילקוט שמעוני נ', קסב). לכך הנביא אומר: "דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ" - ובאיזו אמת מדובר? "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" - הוי אומר: אמת שיש בה שלום. על כך אמרו חכמים (סנהדרין ה:): "רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע (לעשות פשרה בדין), שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". והלא במקום שיש משפט - אין שלום, ובמקום שיש שלום - אין משפט? אלא, איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר זה ביצוע". וכן אמר רבן שמעון בן גמליאל בפרקי אבות (א', יח): "על שלושה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". חושב אני שכוונתו היא שעל שלושת הדברים הללו יחד העולם עומד, שכן רואים אנו שעל כל אחד מהם לבדו - העולם אינו עומד.


בהמשך הפרק, אומר הנביא: "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח', יט). לעתיד האמת והשלום יאהבו זה את זה. מעניין שחכמים דרשו את הפסוק הזה אודות בית שמאי ובית הלל. בית שמאי סברו כי האמת היא המידה החשובה ביותר, ובית הלל החשיבו יותר את השלום. ההבדל המעשי ביניהם מתבטא בכמה סוגיות, כמו למשל: "כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא (אמור את האמת), ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהייתה חיגרת או סומא, אומרים לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק"! אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם - מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" (כתובת טז:). ובסוגיה שם בסופו של דבר הודו בית שמאי לדברי בית הלל.


ועל אף שנחלקו בית הלל ובית שמאי לענין האמת והשלום, הגמרא מעידה עליהם כי מחלוקת זו היתה לשם שמים: "אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי… ללמדך, שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: והאמת והשלום אהבו" (יבמות יד:). עלינו בחברה הישראלית ללמוד מן הדברים הללו.