פרק ח': הם המליכו - ולא ממני

אף בפרק זה, נבקש לחלץ את דברי התוכחה של הנביא הושע אל ישראל ולהביא אותם אל הרמה האישית שלנו. "זנח ישראל טוב - אויב ירדפו. הם המליכו - ולא ממני, השירו - ולא ידעתי, כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת" (הושע ח', ג-ד). בספר "זוהר חדש", בתחילת פרשת "כי תצא" מסבירים את הפסוקים הללו בבחירה החופשית של האדם בין יצר הטוב ליצר הרע. ושם נאמר (בתרגום מארמית): "רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח: "זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב - אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ". מַה זֶּה זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב? זֶה יֵצֶר הַטּוֹב, שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ קְרָאוֹ טוֹב, שֶׁכָּתוּב (קהלת ד): "טוב ילד מסכן וחכם, ממלך זקן וכסיל". יצר הרע נמשל כאן למלך זקן וכסיל שרוב בני אדם ממליכים אותו עליהם, ולעומתו יצר הטוב נתפס בעיניהם כדמות חלשה. "אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ - זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא שׂוֹנְאוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ קְרָאוֹ שׂוֹנֵא. שֶׁשֵּׁמוֹת רַבִּים יֵשׁ לוֹ, שֶׁכָּתוּב (משלי כה) "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךְ - הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם". וְזוֹהִי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ט) לְכוּ לַחֲמִי בְלַחְמִי"". בהמשך לדברי הזוהר, מבאר רבי אברהם פלאג'י: זה שנאמר: "הם המליכו ולא ממני, הסירו ולא ידעתי" (הושע ח', ד) - אומר הקב"ה: הם הסירו את יצר הטוב ממלוכה והמליכו את יצר הרע במקומו, ולא אני ציוויתי אותם להחליף היוצרות.


למעשה, היהדות לא דוגלת בשיטה של איבוד יצר הרע, אלא בהכנעתו על מנת שיהפוך לכלי שרת עבור יצר הטוב. הלא יצר הרע יש בו כוחות חיים רבים הניתנים לניצול לטובה, וכל שיש לעשות הוא לרסן ולמתן אותו.

רבנו יוסף חיים מבגדאד כתב משלים רבים אודות יצר הרע. באחד מהם, מתאר הוא גביר עשיר הרוכב על סוסו, ובהיותו במדבר פגש בחיגר עני שביקש שירכיבהו על סוסו עד לעיר הקרובה. העשיר ברוב טובו ירד מעל גבי הסוס, הושיב את החיגר מלפנים ונתן לחיגר את המושכות בידיו, בעוד הוא עצמו יושב מאחוריו. כאשר הגיעו לכיכר העיר, לפתע פנה החיגר - שהמושכות בידיו - אל העשיר ואמר לו: "היה נעים להכיר, ועתה - רד מן הסוס!" העשיר תמה ואמר לו: "שמא שכחת שהסוס שלי הוא?!" ואז החיגר הרים את קולו לעיני כל וקרא לעזרת הסובבים: "אנא עזרו לי! העשיר הזה - הכל יש לו בחיים - והוא נטפל לסוס שלי ומבקש לעשוק אותו ממני!" בשמעם זאת, העוברים והשבים הכלימו את העשיר ואמרו לו: "התבייש לך, זקנותך מביישת את נעורתך. כך אתה מתנהג אל מי שאין לו רגליים?!" ועוד כהנה וכהנה. והעשיר הצטדק ואמר: "הלא הסוס - שלי הוא!" - ואין שומע. הלכו אל השופט, ובשמעו את שני הניצים הבחין כי העשיר אכן צודק, אך לא היתה לו ברירה - הוא פנה אל העשיר ואמר לו: "אתה הבאת את זה אל עצמך, מדוע נתת לחיגר את המושכות ביד? מדוע לא הושבתו מאחוריך? בעשותך כן, הסוס ילך אחרי החיגר ויישאר בידו". בנמשל, האדם הוא הסוס, העישר והחיגר הם שני יצריו - יצר הטוב ויצר הרע. על האדם לשאול את עצמו למי הוא נותן את המושכות ואת מי הוא מושיב מאחור? אם הוא נותן את המושכות ליצר הטוב, יצר הרע יכול לעשות את תפקידו מאחור.