פרק ז': מי אל כמוך

בתפילתו האחרונה, מיכה מצדיק את שמו באמרו: "מִי אֵל כָּמוֹךָ" (מיכה ז', יח) - נוטריקון: מיכ"ה.


הפסוקים החותמים את הספר ידועים לנו מן התפילה אותה אנו נושאים בראש השנה בשעת התשליך: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (שם, יח-כ). זו תפילה גדולה ביותר, שבה מיכה אומר כי אלוהים לא יכעס על עם ישראל לעד אלא ישוב וירחם עלינו, ויוסיף לגלות את חסדו עמנו.


מעניין הדבר, שישנם דרשנים הקוראים את הפסוקים הללו בצורה שונה. כך למשל עשה בעל ה"בינה לעתים", רבי עזריה פיגו - שהיה מגדולי חכמי איטליה במאה השבע עשרה וקרא את הפסוקים באופן הבא: "מי אל כמוך" - מי יכול להדמות לאלוהים? מי שמקיים את "נושא עוון ועובר על פשע" וכו' - כלומר, מי שנוהג כמידותיו של הקב"ה. וכפי שאמרו חכמים, שאין אפשרות להדבק בקב"ה ממש - שהרי אש אוכלה הוא, אלא עלינו להדבק במידותיו: מה הוא רחום - אף אתה רחום, מה הוא חנון - אף אתה חנון וכו'. וכן, מורנו הרמב"ם לימדנו שכל התארים החיוביים שאנו מוצאים בתנ"ך המופנים כלפי האלוה נועדו לאפשר לנו ללמוד מהן המידות הראויות לנהוג בהן.


ישנו ספר קצר של רבי משה קורדוברו, מגדולי המקובלים שקדם במקצת לאר"י ז"ל, בשם "תומר דבורה". בספר זה, דן רבי משה קורדברו כיצד האדם צריך להיות דומה לקונו בפעולותיו. למעשה, מחצית מן הספר "תומר דבורה" בנוי על שלושת הפסוקים הללו החותמים את ספר מיכה. כך למשל, אומר רבי משה קורדברו, "מי אל כמוך" מלמד את האדם שעליו לנהוג בסבלנות וסובלנות כלפי האחר. "נושא עוון" - סובלנות לא רק כלפי מי שהרע לאדם בעבר אלא אף בהווה. "עובר על פשע" - האדם בעצמו מתגייס ורוחץ את מעשיו המקולקלים, ואם חטאו לו - הוא מעביר ושוכח מכך. וכן על זה הדרך. מי יתן ונזכה להדמות לאל.