בפרק ז' איוב ממשיך את תלונתו ומתעמת עם אליפז. אליפז אמר: "הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַ יִצְדָּק?" (איוב ד', יז) – אדם לא יכול לבוא בויכוח עם אלוהים הגדול ולנצחו בדין. אומר לו איוב: הצדק עמך: "הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו, כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פָעֳלוֹ" – אלוהים גדול ולעומתו האדם וחייו באמת אינם חשובים; חיי האדם קצובים ורבי עמל, ובכל יום האדם רק מצפה לבוא הערב לכשיסיים את מסת יומו. "לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס" (שם, ה) - איוב מתאר את עצמו כאדם מת-חי, יש לו גוף אך הוא נמלא ברימה ותולעה, ועורו נסדק והפך רגבים-רגבים כנמצא בתוך קבר. דבריו כל כך חריפים עד שהוא אינו מוצא משמעות לחייו או למותו של האדם: "כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה" (שם, ט) - מכך למד האמורא רב שאיוב כפר בתחיית המתים.
איוב מחפש משמעות ליסוריו ומבקש לשים להם קץ. הוא פונה אל אלוהים ואומר: "גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי׃ הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין - כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר?" (שם, יא-יב) – האם אתה כל כך מאויים ממני שאתה שם עלי משמר (שהנני כלוא ביסורים)? הלא המוות טוב לי מן החיים: "וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי, מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי" (שם, טו). ומוסיף איוב ואומר: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ? ... חָטָאתִי - מָה אֶפְעַל לָךְ? נֹצֵר הָאָדָם, לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ - וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא?" (שם, יז). דברים דומים אך שונים השמיע לנו דוד המלך כשאמר: "מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ? וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ" (תהילים ח', ה-ו). הטיעון של איוב הוא פשוט: אלוהים בגדלו צריך לחדול מלהתעניין באדם מכל וכל. גם אם חטאתי כטענת הרעים, אומר איוב, במה זה נוגע אליך אלוהים? אתה הרי נשגב ונבדל מן האדם ומעשיו של האדם אינם מורידים או מעלים מלפניך. וכפי שאנו אומרים בפיוט "בזכרי על משכבי" שבסליחות: "מה יתן לך האדם, כי ירשע וכי יצדק?". הפילוסופים לקחו את הטיעון הזה, 'שדרגו' אותו ואמרו: אלוהים הוא כל כך גדול שהוא לא רוצה ממך דבר ולמעשה הוא אינו משגיח בך ובמעשיך.
אך הטיעון של איוב אינו קוהרנטי, שכן הוא חותם את דבריו בפרק זה בשאלה ממנה משתמע שהוא כן חפץ בקרבת אלוהים ובהתעניינותו: "וּמֶה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֹנִי, כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחֲרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי?" (איוב ז', כא) – גם אם נניח שחטאתי לפניך, אומר איוב, מדוע שלא תמחל לפשעי? הלא אם תמיתני ולאחר מכן תנחם על מעשיך ותרצה להשפיע עלי טובה – לא אהיה מצוי לפניך. איוב מלא יסורים וטיעוניו מלאי אסוציאציות. יש מפרשים שמוצאים קו עקבי בדבריו, אך מפשט הדברים עולים טענות מטענות שונות, וכפי שאומר בעל המצודות דוד (בפרק ט', יד): "הנה מכאב לב יתהפך במיליו, פעם יאמר כך ופעם כך, וכדרך בני אדם".
Kommentare