פרק ז': לשמרך מאשה זרה

בפרק ז' המחנך שב ומזהיר את החניך מהאישה הזרה הפתיינית בעלת חלקת הלשון והתרבות העשירה. הפייטנים השאילו והכינו מטעמים מדבריה של האשה הזרה הזו, למשל רבי יהודה הלוי כתב בהשראת הפסוק: "עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ" (משלי ז', טו). על כל פנים, המחנך אומר לחניכו שהוא ראה בעיניו כיצד האשה הזרה הזו הפילה נער חסר ניסיון שרק עבר ליד ביתה, הזמינה אותו לתוך ביתו לסעודת מצוה: "פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב, וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ, זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי, הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי" (שם, יב-יד). הנער נכנס אל ביתה והאשה הדיחה אותו והפילה אותו ביחד עם רבים שקדמו לו – "רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה" (שם, כו).


רבינו הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים מתייחס למשל זה בשני מקומות. בהקדמה למורה הנבוכים אומר הרמב"ם שישנם שני סוגים של משלים נבואיים, בראשון יש להתעמק ולדייק בכל מילה ובשני יש רק להבין את הרעיון הכללי. דוגמא למשל נבואי מהסוג הראשון הוא חלום סולם יעקב עליו כתב הרמב"ם מספר פרקים בספרו, ובהם ביאר מה פירוש המושגים: סולם, מוצב, ארץ, שמים, מלאכים שעולים ויורדים וכו'. פרקנו הוא מהסוג השני של המשלים, ורעיונו הכללי הוא הסכנה שבתענוגות הגוף ותאוותיהן המנסות להדיח את האדם מדרך הטוב. הרמב"ם אומר כי שלמה: "דימה את החומר, שהוא סיבת כל התאוות הגופניות הללו באשה זונה והיא גם אשת איש". במקום אחר במורה הנבוכים (חלק שלישי, פרק ח), מסביר הרמב"ם שהאדם עשוי מ"חומר" ו"צורה" – צד גשמי וצד רוחני. חלק הצורה מצד עצמו הוא טוב ועיקר הרעות שהאדם עושה נעוצות בחומר, ומכיוון שהחומר נמצא תמיד עם צורה – הוא משפיע עליה ומקלקל אותה. וכך לשונו: "כמה נפלאים דברי שלמה בחכמתו, בדמותו את החומר לאשת איש זונה, לפי שלא ימצא חומר בלי צורה כלל והרי הוא אשת איש תמיד – לא ישתחרר מאיש ולא ימצא פנויה לעולם". הרמב"ם מבחין כי האשה הנזכרת בספר משלי היא תמיד נשואה: מצד אחד ישנה האשה הזונה שהיא אשת איש, ומן הצד השני אשת החיל שבה מסיים הספר ואף היא אשת איש. לכך, הוא מסביר שמדובר במשל לחומר המחובר תמיד לצורה – כאשר יש אפשרות שהצורה תשפיע ותדריך את החומר, ויש אפשרות שהחומר הוא זה שיוביל ויקלקל את הצורה.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ל"א: אשת חיל

ספר משלי מסתיים בשיר הגדול "אשת חיל מי ימצא" המסודר באקרוסטיכון של הא"ב, ומושר בבתי ישראל לפני הקידוש של ליל שבת מאז המאה השבע עשרה לערך. המקור הראשון להזכיר מנהג זה הוא ככל הנראה הספר "חמדת ימים" (ספ

פרק ל': רש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי

בפרק ל' יש תפילה הנובעת מחכמת הלב ומנסיון חייו של החכם. יתכן ומדבר הכתוב בשלמה עצמו שעל פי המדרשים היה בתחילה עשיר ומלך, אחר כך העני והפך להדיוט, ולבסוף שב להיות מלך ועשיר. וכך אומר שלמה: "שְׁתַּיִם ש

פרק כ"ט: איש אוהב חכמה ישמח אב

"אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו, וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן" (משלי כ"ט, ג). נשים לב שלא נאמר "בן אוהב חכמה ישמח אביו", אלא "איש". המבחן של הבן הוא אהבתו את החכמה גם בהפיכתו לאיש בוגר – ולא רק