פרק ז': ה' ניצב על חומת אנך, ובידו אנך

בפרק ז', הנביא עמוס רואה שלושה חזיונות קשים על עם ישראל. בראותו את שני המחזות הראשונים - הגובי (ארבה) והאש האוכלים את הארץ - הנביא מבקש מהקב"ה שימחל לישראל: "ואומר: ה' אלוהים, חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא" (עמוס ז', ה), ואכן ה' נענה לתפילתו: "נִחַם ה' עַל זֹאת - גַּם הִיא לֹא תִהְיֶה, אָמַר ה' אלוהים" (שם, ו).


לעומת זאת, על המחזה השלישי הנביא לא מבקש דבר: "כה הִרְאַנִי וְהִנֵּה ה' נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ, וּבְיָדוֹ אֲנָךְ" (שם, ז). אלוהים נצב על החומה ובידו משקולת, בה יעזר על מנת לשפוט את ישראל על מעשיהם. הוא ניצב על חומה, כביכול לרמוז לנו שיש חומה החוצצת בין ישראל לאביהם שבשמים. חז"ל דרשו ואמרו שהאנך הזה הוא גם מלשון "אונאה", וכך לשונם (בבא מציעא נט.): "אמר רב חסדא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, שנאמר (עמוס ז', ז): הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך. אמר רבי אלעזר: הכל (כל העוונות) - נפרע בידי שליח, חוץ מאונאה שנאמר: ובידו אנך". אומר הרד"ק כי כשם שהאנך אינו נוטה לכאן ולכאן, אלא הוא מדוייק ביותר - כך הקב"ה לא יטה לעבור על פשעיהם של ישראל, אלא יעשה בהם את פשעיהם. ויש שדרשו - אנך בגימטריה יוצא 71 - כנגד מנין אנשי הסנהדרין הגדולה, האנשים המופקדים על הצדק והיושר - שמעלו בתפקידם ולא הלכו ביושר ובצדק, ומהם הקב"ה מבקש להפרע תחילה. לא בכדי הנביא אינו מבקש רחמים על ישראל בחזיון השלישי, מאחר ומדובר במשפט צדק שיעשה עם הרשעים שבעם ישראל, ולא בכליה גורפת: "ויאמר ה' אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס? וָאֹמַר: אֲנָךְ. וַיֹּאמֶר ה': הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ" (עמוס ז', ח).


ולבסוף אומר הנביא: "וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב" (שם, ט). מתוך ההקשר מובן לנו כי "במות ישחק" רומזות ליצחק אבינו, שנעקד על גבי המזבח כדי לעשות את רצון האל ומצוותו ואילו הפושעים בישראל אינם עושים רצון האל - ולכך, זכותו של יצחק לא תוכל להגן בעדם (פירוש הרד"ק). לעומת זאת, האברבנאל מדייק מכך שנאמר "ישחק" ולא "יצחק" שמדובר כאן בבמות של שחוק שהיו לישראל, שבהן היו נותנים פורקן לציניות שלהם כנגד הצדק והמוסר, והיו אף מאנים ומצערים אחרים, ועל כך אמר הכתוב שאותן במות יהפכו לשממה.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ט': וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע

לאחר שבפרק ה' הנביא עמוס ניבא על ישראל: "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ" (עמוס ה', ב), הנביא מסיים את ספרו בפרקנו בדברי נחמה: "בַּיּוֹם הַהוּא אָ

פרק ח': ישוטטו למצוא את דבר ה'

בסוף פרק ח', ישנה נבואה לימים שיבואו: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוהים, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ - לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח', יא

פרק ו': נקובי ראשית הגויים

בפרק ו' , הנביא עמוס ממשיך את דברי תוכחתו לישראל: "הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל" (עמוס ו', א). עמוס אינננו א