פרק ז': בית לה' ובית למלכותו

למעשה, שלמה המלך בנה שני בתים - בית אחד לה' ובית אחד לעצמו. כך נרמז כבר בדברי שלמה לחירם מלך צור בתחילת הספר: "וְהַבַּיִת אֲשֶׁר-אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל, כִּי-גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל-הָאֱלֹהִים… וּלְהָכִין לִי עֵצִים לָרֹב, כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר-אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל וְהַפְלֵא" (דברי הימים ב ב', ב-ח). וברמז ברור יותר: "וַיֹּאמֶר חוּרָם: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה אֲשֶׁר יִבְנֶה בַּיִת לַה' וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ" (שם, יא). הדברים נאמרים בדרך רמז מפני שאין זה נאה ויאה לדבר על בניין הבית של בשר ודם בנשימה אחת עם זה של הקב"ה. אך בפרק ז' כבר מוסר הלוט מפני היריעה הזו והדברים נאמרים בצורה גלויה: "וַיְכַל שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל הַבָּא עַל לֵב שְׁלֹמֹה לַעֲשׂוֹת בְּבֵית ה' וּבְבֵיתוֹ הִצְלִיחַ" (שם ז', יא). ומעניין שמפרשים רבים לא התייחסו לכך ששלמה בונה בית לעצמו, כך למשל בפירוש קסוטו לפרקנו, שבו נאמר: "בספרנו אין ידיעות על בנין בית זה". אך כפי שהראנו מפרק ב' - יש גם יש מקורות לדבר, אלא שהדברים נאמרו בדרך רמז.


דבר חשוב שאפשר ללמוד מן המילים: "וְאֵת כָּל הַבָּא עַל לֵב שְׁלֹמֹה לַעֲשׂוֹת בְּבֵית ה' וּבְבֵיתוֹ הִצְלִיחַ" - הוא שהלב, הבית של שלמה ובית המקדש כולם צריכים להיות בכוונה אחת. שלמה לא יכול לבנות בית מקדש ולומר שרק שם נמצא מקור הטהרה והקדושה, ובביתו לא יהיה כך. וכך אומר הקב"ה לשלמה, כאשר הוא עונה לכל אחת מבקשותיו בתפילתו: הוא מוריד אש מן השמים כדי להוכיח שיש נוכחות אלוהית (שכינה) בבית המקדש, הוא מבטיח לו שעיניו וליבו יהיו מופנים כלפי בית המקדש כל הימים, שלא יהיה דבר וארבה וכו', אך הוא מתנה את דבריו אלה בכך ששלמה ילך בדרכיו: "וְאַתָּה - אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְחֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמוֹר, וַהֲקִימוֹתִי אֵת כִּסֵּא מַלְכוּתֶךָ כַּאֲשֶׁר כָּרַתִּי לְדָוִיד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל .וְאִם תְּשׁוּבוּן אַתֶּם וַעֲזַבְתֶּם חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם, וּנְתַשְׁתִּים מֵעַל אַדְמָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אַשְׁלִיךְ מֵעַל פָּנָי וְאֶתְּנֶנּוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים, וְאָמְרוּ: עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִיקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדוּם, עַל כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת" (שם, יז-כב). במילים אחרות, אם ביתו של שלמה (והבאים אחריו) לא ישמור את משמרתו והם יפסיקו להיות נאמנים לדבר ה' - אז גם בית ה' ייחרב. ללמדך, שלפני שבונים מקדש מאבנים - צריך לבנות את המקדש בלבבות.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ל"ו: ה' אלוהיו עימו ויעל

צדקיהו, מלך יהודה האחרון, העשרים במספר מאז שנחלקה הממלכה בין רחבעם לבין ירבעם, הוא דור עשרים ושניים לדוד המלך, והוא שרואה את חורבן הממלכה והבית. צדקיהו עשה את הרע בעיני ה' אלוהיו בכך שלא נכנע לפני ירמ

פרק ל"ה: רוח אפינו משיח ה'

יאשיהו המלך הצדיק סר מרע ועושה את הטוב. לאחר שביער את העבודה הזרה בפרק ל"ד, הוא מזמין את ישראל לעשות את הפסח בפרק ל"ה, בדומה למה שעשה חזקיהו במלכו. והנה, עם כל צדקותו, גם יאשיהו לא נמלט ממוות מנוול. כ

פרק ל"ד: רחמנותה של חולדה

יאשיהו היה מלך צדיק וטוב. בפרקי דרבי אליעזר דורשים את שמו: "יאשיהו – יאי שי הוא", הוא שי טוב, הוא תשורה נאה. יאשיהו הולך בדרכי ה' ומתקרב אליו, הוא מבער את העבודה הזרה שאביו אמון וסביו מנשה הציבו בירוש