פרק ו': קינה על ישראל

בפרק ו' הנביא מצטווה לשאת קינה על ישראל: "כה אמר ה' אלוהים: הכה בכפך, ורקע ברגלך, ואמר אח, אל כל תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב, ברעב ובדבר יפלו" (יחזקאל ו', יא). שלושה מיני נהי ואבלות על יחזקאל לנהוג, כנגד שלוש פורענויות: חרב, רעב ודבר. ההכאה בכף היא כנגד החרב - הנתפסת ביד. הרקיעה ברגל היא כנגד הדבר העושה לו רגלים, הולך ממקום למקום ומכה את הכל. ואמירת "אח" בפה היא כנגד הרעב שישיג את כל אלו שישארו.


ואכן, אלוהים אומר ליחזקאל שהמכה בא תבוא: "וידעתם כי אני ה' בהיות חלליהם בתוך גילוליהם, סביבות מזבחותיהם אל כל גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה, מקום אשר נתנו שם ריח ניחח לכל גלוליהם" (שם, יג). עובדי העבודה זרה חשבו להחיות את כל העצמים הדוממים הללו על ידי ריח ניחוח, ודווקא שם הם ימצאו את מותם ושממת מוות תאפוף את אותם המקומות.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,