פרק ו': חסד חפצתי ולא זבח

בפרק ו', שב הנביא ואומר לישראל שהם אינם יודעים מהי אהבה. הם רוצים לעבוד את ה', אך אוהבים אותו אהבה התלויה בדבר: "לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו, יחינו מיומיים - ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו. ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ" (הושע ו', א-ג). והנביא מלין על אהבתם: "מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הלך" (שם, ד) - אהבתם ארעית וחולפת מהרה.


איך באמת צריכה להראות אהבת ה', ואהבה בכללה? "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹולוֹת" (שם, ו). ישנם שלושה עמודים שעליהם עומד העולם: תורה, עבודה וגמילת חסדים. ישראל אמרו: "נדעה נרדפה לדעת את ה'" (שם, ג) - ע"י תורה, ע"י עבודה, אך היכן העמוד העקרי - עמוד החסד? החסדר נעדר. על כך אומר ה': "חסד חפצתי ולא זבח, דעת אלוהים מעולות" (שם, ו). דעת מסמלת חיבור, אהבה וחיבור בין אוהבים. החיבור לאלוהים באמת הוא לא רק דרך המקדש והפולחן, ולא רק דרך התורה, אלא להיות שותף עם הקב"ה בתיקון עולמו ע"י מידת החסד.


מובא באבות דרבי נתן (ד, ה): "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו,

וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח", שכן מצינו בדניאל איש חמודות, שהיה מתעסק בגמילות חסדים. ומה הן גמילות חסדים שהיה דניאל מתעסק בהם? ... היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלושה פעמים בכל יום - ותפלתו מתקבלת ברצון".


כאשר אוהבים מישהו, למעשה מכפרים (מכסים) על כל חסרונותיו, מתעלמים ומתעלים מהם. לדוגמא: תינוק, כאשר הוא מטונף - כולם מלטפים ומנשקים אותו. תארו לכם את אותו טינוף אצל אדם מבוגר - הלא כולם ירתעו מפניו, אבל על חסרונות התינוק "מכפרים", את התינוק אוהבים ולא מעמיקים בחסרונותיו אלא בטוב שבו. "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י', יב). האהבה מסוגלת לכסות ולכפר על כל החסרונות. כאשר אתה גומל חסד לזולתך, אתה אוהב אותו ורואה את הצד הטוב שבו. כאשר חברה שלמה מתנהגת כך - הרי זו כפרת עוונות, כפרת חסרונות גדולה ביותר.