פרק ו': ועשית עטרות

בפרק ו', הנביא זכריה מצטווה לקחת מאת אנשי הגולה כסף וזהב: "לָקוֹחַ מֵאֵת הַגּוֹלָה מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַעְיָה וּבָאתָ אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא וּבָאתָ בֵּית יֹאשִׁיָּה בֶן צְפַנְיָה אֲשֶׁר בָּאוּ מִבָּבֶל, וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל" (זכריה ו', י-יא). לזכריה חשוב מאוד שעטרות יעטרו את ראשו של יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, שהרי הוא זה שאמר בפרק ג': "יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ" (שם ג', ה). ואמנם, הקב"ה אומר לזכריה לשים עטרה בראשו של יהושע הכהן, אך לא בראשו של זרובבל - המנהיג הפוליטי. זאת למה? זוכרים אנו היטב את המוטו של ימי בית שני, אותו אמר זכריה בפרק ד': "זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (שם ד, ו). על כן - לא החיל ולא הכח יקבלו את העטרה, כי אם הרוח. ובכל זאת, הנביא מתייחס גם אל זרובבל: "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'" (שם ו, יב). אלו הם מעין דברי ניחומים הנאמרים ליהושע הכהן הגדול ומופנים לזרובבל, שהוא בכל זאת בבחינת "צמח", רוצה לומר: משהו עתיד לצמוח ממנו באחרית הימים. ובכל זאת - עליו לדעת שהמלכות לא תהיה לו לירושה בימי בית שני, המלכות לא חוזרת לבית דוד, ועל כן העטרה לא תתנוסס על ראשו.


אפשר, ושתי העטרות הונחו בראשו של יהושע - גם עטרת הכהונה וגם עטרת המלכות, שהרי המלכים בימי בית שני (החשמונאים) היו כהנים. למעשה, אפשר לומר כי שבט לוי לקח באותם ימים את המלוכה מידי שבט יהודה. יחד עם זאת, הכהונה והמלכות לא חיו בשלום זו לצד זו בימי בית שני, ועל כן מתנבא הנביא שבאחרית הימים הדברים עתידים להשתנות: "וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל ה' וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם" (שם, יג). יבוא יום, אם כן, בו הפוליטיקה והרוח ילכו יחד. האמינו.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק י"ד: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד

אנו מסיימים את ספר זכריה בפסוק מוכר מאוד המרכזי באמונתנו, ואנו אומרים אותו לפחות שלוש פעמים ביממה: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה י"ד, ט)

פרק י"ג: והשלישית יוותר בה

בפרק י"ג הנביא זכריה מתנבא שלעתיד לבוא רוח הטהרה תשטוף את כל הטומאה, תנקה את כל הסחי, תרחיק את כל המאוס, והוא גם מבטיח שלא יהיה זכר לעבודה הזרה בעולם: "בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שׁ

פרק י"ב: המספד בירושלים

בפרק י"ב, מישהו נהרג וכולם בוכים עליו: "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּח