פרק ה': כמתוקנין שבהם לא עשיתם כמקולקלין שבהם עשיתם

הנביא מוכיח את ירושלים בשם ה': "כה אמר ה' אלוהים: זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות. ותמר את משפטי לרשעה מן הגוים ואת חקותי מן הארצות אשר סביבותיה כי במשפטי מאסו וחקותי לא הלכו בהם" (יחזקאל ה', ה-ו). עד כאן דברי תוכחה על כך שירושלים עזבה את דבר אלוהים במובן הדתי. וכעת יש תוספת: "לכן כה אמר ה' אלוהים: יען המונכם מן הגוים אשר סביבותיכם, בחקותי לא הלכתם ואת משפטי לא עשיתם, וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם" (שם, ז). ישנה מחלוקת בביאור המילה "המונכם". יש אומרים שמדובר בלשון המון, לשון רבים, כביכול הקב"ה אומר לישראל: אני הפרתי והרבתי אתכם, ואתם מואסים בי? ויש אומרים: המונכם - מלשון מהומה, אתם מרבים לעשות מהומות ומפני כך הקב"ה מעניש אתכם. ואפשר גם לומר: המונכם - הפכתם להמוניים, לגסי הרוח. לא זו בלבד שעזבתם את התורה והמצוות, אך לפחות תתנהגו כשאר בני אדם מתורבתים. האדם צריך שיהיה תחילה אדם ועל גבי קומה זו יוסיף את קומת יראת השמיים. בכל בוקר אנו אומרים: "לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר ובגלוי", ואמרו כמה חכמים - וביניהם הרב יוסף משאש זצ"ל שיש לקרוא את המשפט הזה עם הפסקה: לעולם יהא אדם. ובנוסף ירא שמיים בסתר ובגלוי.


הדברים הללו נתמכים בדברי חז"ל בגמרא בסנהדרין (לט:): "כתיב (יחזקאל ה, ז) וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם וכתיב (יחזקאל יא, יב) וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם כמתוקנין שבהם לא עשיתם כמקולקלין שבהם עשיתם". דהיינו: אם יש תרבות לאומה מסויימת והיא תרבות טובה וראויה, עלינו לקלוט אותה בתוכה ואין להתבייש על כך, וכמובן שאת התרבות הרעה יש לדחות. אך ישראל הפכו היוצרות בדורו של יחזקאל - קלטו המקולקלים ודחו הטובים. נשאיר כשאלה פתוחה את השאלה: כיצד נוהגים אנו כיום במדינת ישראל, האם אנו עושים כמתוקנים שבהם או כמקולקלים שבהם?


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,