פרק ה': יום ה' - למה זה לכם?

הנביא יואל דיבר איתנו על יום ה' המיוחל אליו כולם כמהים ומצפים. ואילו הנביא עמוס, בפרקנו, מצנן את ההתלהבות. לא לכולם כדאי להגיע ליום ה'. לא לכולם כדאי וראוי לצפות ליום הזה: "הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה', לָמָּה זֶּה לָכֶם? יוֹם ה' הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר. כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר - וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" ׁ(עמוס ה', יח-יט). יום ה' משול כאן לנחש המכה את האדם הנמלט מן הפגעים שתקפוהו.


הגמרא (סנהדרין צח:) מביאה את דרשת רבי שמלאי על פסוק זה: "משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, אמר לו תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה, שאורה - שלי היא, ואתה - למה לך אורה?". ורש"י שם: "שאורה - שלי היא - שיש לי עינים לראות ונמצאתי נהנית בה, כך ישראל מצפין לגאולה שיום ה' יהיה להם אור, אבל העובדי כוכבים למה מקוים אותו הרי הוא להם חשך ולא אור". וממשיכה שם הגמרא ומביאה את שאלתו של מין (כופר) אחד לרבי אבהו: מתי יבוא המשיח? ובמילים אחרות: מתי יבוא יום ה' הגדול והנורא? והשיב לו רבי אבהו: כאשר יעטה החושך את פניו של אותם אנשים. כלומר - כאשר המינים יהיו שרויים בחשכה. אותו מין שאלו: האם אתה מקלל אותי? ענה לו: לא, זהו פסוק מפורש: "כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועלייך יזרח ה' וכבודו עלייך יראה" (ישעיהו ס', ב). מדברי הגמרא הללו מתברר כי יום ה' הוא אור או חושך - הכל תלוי בעיני המתבונן; התרנגול מבין ורואה את האור, ואילו העטלף לא יכול להנות מהאור, הוא מסתנוור מן האורה.


הנביא רומז כאן לדבר יסודי. יש המחכים ל"מועד", ליום נוסטלגי ומרגש שישנה סדרי עולם. וכאן הנביא מזהיר כי היהדות איננה חוויה דתית ותו לא, אלא היא מגיעה כחבילה הכוללת חסד, צדק ומשפט, וגם בין היתר חוויה דתית. מי שלא פועל לפי אמות המוסר של היהדות, למה לו יום ה'? וכך אומר הנביא במפורש בפרקנו: "שָׂנֵאתִי, מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם, כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם - לֹא אֶרְצֶה, וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם - לֹא אַבִּיט" (עמוס ה', כא-כב). המעשה הדתי כשלעצמו אינו מרשים את רבונו של עולם. אפילו אם הוא מופיע עטור במעטה של שירה ופיוט: "הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע" (שם, כג).


במה כן חפץ ה'? בצדקה ומשפט: "וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן" (שם, כד).


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ט': וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע

לאחר שבפרק ה' הנביא עמוס ניבא על ישראל: "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ" (עמוס ה', ב), הנביא מסיים את ספרו בפרקנו בדברי נחמה: "בַּיּוֹם הַהוּא אָ

פרק ח': ישוטטו למצוא את דבר ה'

בסוף פרק ח', ישנה נבואה לימים שיבואו: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוהים, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ - לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח', יא

פרק ז': ה' ניצב על חומת אנך, ובידו אנך

בפרק ז', הנביא עמוס רואה שלושה חזיונות קשים על עם ישראל. בראותו את שני המחזות הראשונים - הגובי (ארבה) והאש האוכלים את הארץ - הנביא מבקש מהקב"ה שימחל לישראל: "ואומר: ה' אלוהים, חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַע