פרק ה': והיה

בפרק ה' נזכרת המילה "והיה" ארבע פעמים, ואני מבקש לעקוב אחריה:


"וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם" (מיכה ה', ד) - פסוק זה מורה על העצמאות המדינית החזקה שעתידה להיות לישראל.


"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם" (שם, ו) - ישראל לא יהיו תלותיים באחרים אלא להפך, יוכלו להעניק ולהרוות את האחרים כטל מרווה.


"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל" (שם, ז) - כאן "שארית יעקב" מופיעה "בגויים" ולא "בקרב עמים רבים" בלבד, פסוק זה מתאר כבר מצב שבו העולם מלא בלאומים רבים, ביחסי כוחות מורכבים, ובמצב כזה - ידם שלא ישראל לא תהיה על התחתונה, אלא יהיו כאריה.


"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ, וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ וְהָרַסְתִּי כָּל מִבְצָרֶיךָ" (שם, ט-י) - זהו שלב עתידי שבו לא נזדקק יותר לצבא ולכלי נשק, זהו שלב שבו העולם והאדם התעלו למצב של אחווה גמורה. האדם לא יתגאה ביצירתו ובמעשיו, אלא יתעסק במה שהוא יכול לתת לאחר, באחווה.

מי יתן - והיה.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ז': מי אל כמוך

בתפילתו האחרונה, מיכה מצדיק את שמו באמרו: "מִי אֵל כָּמוֹךָ" (מיכה ז', יח) - נוטריקון: מיכ"ה. הפסוקים החותמים את הספר ידועים לנו מן התפילה אותה אנו נושאים בראש השנה בשעת התשליך: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵ

פרק ו': והצנע לכת עם אלוהיך

בפרקנו, שואל הנביא מיכה את העם בצורה רטורית: "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם, הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה? הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶ

פרק ד': כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו

והנה אנחנו באחרית הימים, והמסר האוניברסלי של ישראל יוצא אל העולם מציון: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים