פרק ה': הנה זאת חקרנוה, כן היא

בפרק ה', אליפז התימני ממשיך בדברי תגובתו לקללת איוב והוא מציע לו לשתוק ולקבל את הדין באהבה: "קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ? וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה?" (איוב ה', א) – הלא אלוהים מתנהג בצדק ובמישרים, אם כן - היש תועלת בדבר תלונתך שאינה מוצדקת? אין לך עם מי לדבר כל עוד זו גישתך. עוד ממליץ אליפז לאיוב שלא לכעוס, שכן הכעס מוביל להתמרמרות שאין לה שום תכלית כי אם מוות: "כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה" (שם, ב). מה כן מציע אליפז לאיוב לעשות? הוא מציע לו לקרוא לאלוהים בתפילה, כמו שהוא נוהג לעשות: "אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי" (שם, ח). ואם בכל זאת ממשיכים לבוא עליך יסורים, עליך לדעת שהיסורים באים על האדם לטובתו - ככפרה על עוונותיו, ולכן כדאי לך לקבלם באהבה על מנת שעתידך יהיה שלם יותר: "כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ, וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא, וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ, תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ" (שם, כג-כו). בפרק הקודם, אליפז הבהיר לאיוב כי האדם אינו יכול להיות מושלם לפני האלוהים, אין לו תקווה להיות זכאי מוסרית לפני הבורא – זה גורלו של האדם מצד מציאותו ומצד היותו נברא, ואין שום מקום לתלונה על כך. בפרקנו, אם כן, אליפז מוסיף ואומר כי אם האדם יתפלל - הרי שהוא יזכה לכל הפחות לחיים ארציים מסודרים ומוגנים, עד בואו בכלח אלי קבר. את דברי הפרק הקודם יסד אליפז על הנבואה והחיזיון, ואת הדברים שהוא משמיע בפרקנו הוא מיסד על המחשבה וההגיון: "הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן הִיא, שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַע לָךְ" (שם, כז), כרוצה לומר – דברי הם דברי אמת מכל צד שהוא ועליך לקבלם.

איוב מצידו שומע את דברי אליפז, ובהמשך שומע גם את דברי רעיו הנוספים. בסוף הסיפור ה' מתגלה לאיוב והופך את הקערה על פיה. איוב צודק. הוא דיבר אלי נכונה בלי חנופה. חברי איוב שהצדיקו את ייסוריו חטאו ועליהם להקריב קרבן ואיוב יתפלל עליהם. נשווה בנפשנו, אם איוב היה מקבל את דברי רעיו, לא שואל מדוע, לא מנסה להבין למה באו הייסורים, הרי שהספר היה מסתיים מבלי שאיוב היה זוכה לנבואה. איוב היה נשאר תם וישר, אך להתגלות לא היה זוכה. דווקא מפני שהעז והדף את תירוציהם ה"דתיים" של חבריו נגלה אליו ה'. "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה" (שם ל"ח, א), מתוך סערת נפשו. "יודעים הם הנביאים שאלוהיהם אמת לפיכך אינם מחניפים לו" (ירושלמי ברכות ז הלכה ג). מאמינים אמיתיים שואלים את השאלה האמתית ומפנים אותה לאלוהי האמת.