פרק ד': ממשה עד שלמה

מעניין להשוות בין שלמה בונה המקדש למשה בונה המשכן. אם משה הציב במשכן כיור אחד, שלמה מציב עשרה כיורים. משה בנה מנורת זהב טהור אחת, ושלמה עשר מנורות. משה בנה שולחן פנים זהב אחד, ושלמה עשרה שולחנות (ואולי אף יותר לפי מחלוקת חכמים בתלמוד). יחד עם זאת, חכמים מדגישים בתלמוד כי שלמה הציב את עשרת הכיורים שעשה כך שחמשה מהם מימין לכיור שעשה משה וחמשה מהם משמאל לו, וכך עשה גם בשולחן ובמנורה. רוצה לומר, העבודה היתה נעשית רק על הכלים שבנה משה (לפי הדעה המרכזית בתלמוד), ושלמה רק הוסיף יופי ונופך למעשה ידיו של משה. בפרק הקודם ראינו כי שלמה בנה כרובי ענק שהיו סוככים בכנפיהם על כרוביו של משה, ומידתם היתה כה גדולה שמקום קודש הקודשים לא הכיל אותם באופן טבעי, והוצרך היה להיעשות נס כדי שיצטופפו בתוך קודש הקודשים. אם כן, לא רק ששלמה בונה בתוספת למשה, אלא שהוא מקבל סימן מן השמיים בצורת נס כדי להעביר מסר של חיבה ושל אישור למעשיו. זאת מפני שלא כל אדם ראוי לכך, כפי שנאמר בתלמוד (ערכיןי:): "תנו רבנן: אבוב [כלי נשיפה] היה במקדש, חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה. צווה המלך [הורדוס - לפי פירושו של רבנו יוסף חיים] וציפוהו זהב - ולא היה קולו ערב. נטלו את ציפויו - והיה קולו ערב כמות שהיה". כלומר, המלך הורדוס לא היה ראוי להוסיף על כלי המקדש אפילו ציפוי. הבן איש חי דרש על דברי הגמרא הללו כתנאי לדרשן הרוצה להשמיע את קולו לפני העם, להוכיח אותם ולתקן את מעשיהם - צריך שיהיה כמו אותו אבוב: חלק, דק, של קנה ומימות משה. דהיינו: לא אדם שהולך בגדולות ומוכיח בצורה קשה, אלא אדם שקולו רך כקנה (מי שמנגן על כלי קנה (נאי למשל) יודע היטב כמה קולו רך לעומת קול של כלי מתכתי). ואני הקטן מוסיף שצריך שיהיה חלק באופן שיכין דבריו היטב מבלי לגמגם. ודבריו יסתמכו על המסורת מימי משה. ממשיכה שם הגמרא ומביאה דוגמאות לכלים נוספים שנשתמרו מימות משה: "צלצול [מצילתיים] היה במקדש, של נחושת היה, והיה קולו ערב ונפגם, ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו - ולא היה קולו ערב. נטלו את תיקונו, והיה קולו ערב כמות שהיה. מכתשת היתה במקדש, של נחושת היתה, ומימות משה היתה, והיתה מפטמת את הבשמים, נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה - ולא היתה מפטמת כמו שהיתה. נטלו את תיקונה - והיתה מפטמת כמו שהיתה. אלו שני כלים [הצלצל והמכתשת] נשתיירו ממקדש ראשון [נשתמרו מימות משה עד ימי מקדש ראשון] - ונתפגמו [בבנין בית שני] ולא היה להם ארוכה".


בהמשך הפרק נאמר: "וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב הוּא מִכְלוֹת זָהָב" (דברי הימים ב ד, כא). אומר על כך רש"י: "פירשו רבותינו: הוא כנגד אותו פרח שהוסיף משה בפרשה בהעלותך: "עד ירכה עד פרחה וגו'" שלא נאמר בתרומה". כאשר בנה משה רבנו את המנורה נאמר: "וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ - מִקְשָׁה הִוא" (במדבר ח', ד). הפרח הזה לא מופיע בציווי הבנייה של ה' למשה בפרשת תרומה, ומשה הוסיף אותו מדעתו לפי מסורת חכמים. שלמה למד ממשה ועשה כן גם הוא. את המילים: "זהב הוא, מכלות זהב" דורשים חכמים בתלמוד הירושלמי (שקלים יח) ואומרים שהזהב של שלמה היה זהב נקי לפחות כמו הזהב שהשתמש בו משה בבניין המשכן. שלמה ממשיך, אם כך, את דרכו של משה ואת דבר ה' למשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח).