פרק ד': ומרדכי ידע - וילבש שק ואפר ויזעק

בסוף פרק ג', המלך והמן גזרו את הגזירה על היהודים וישבו לשתות. פרק ד' מגלה לנו כי "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (אסתר ד', א). אילו הייתי יועצו של מרדכי, הייתי ממשיך את הפסוק כך: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, וילבש את חליפתו, ויענוב את עניבתו, ויפן לחבריו יועצי המלך ויאמר אליהם: הכניסוני אל המלך, כי דבר סתר לי אליו". הלא מרדכי צריך לפעול כדי להציל את היהודים, ומוטב שישמור על שקט תקשורתי ויכנס בשקט אל המלך שמכיר אותו היטב מאז שמרדכי הצילו מידי בגתן ותרש (לפי קריאת כמה מחכמים, מרדכי היה אחד מיועצי המלך אחשורוש). יתירה מכך, היה על מרדכי להימלך בעצת ראשי ישראל וחכמיהם ורק אז לפעול בצורה שקולה ומוסכמת. במקום כל זאת, מה עושה מרדכי? – הוא קורע את בגדיו וזועק זעקה גדולה ומרה. בכך, הוא מכשיל את האפשרות לבוא אל המלך, שהרי "אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק" (שם, ב). וכל זאת למה?


אפשר לבאר כי מרדכי רצה לעורר את ליבם של ישראל, ובפרט את ליבם של יהודי שושן הבירה, שכאשר שמעו על הגזירה המרה של המן הרשע – ודאי סברו לעצמם שיש להם על מי להישען, שהרי אסתר המלכה לצידם (סביר להניח שידעו שאסתר היא יהודיה וקשורה למרדכי, בניגוד לבני פרס שלא ידעו על כך דבר), וכן מרדכי יושב בשער המלך ויוכל להליץ טוב בעדם. מרדכי רצה לעורר אותם מן האשליה הזו, קרע את בגדיו וסתם את הגולל על האפשרות לבואו אל המלך ולביטול הגזירה באופן זה. הוא לא מכנס ועידת יועצים של פוליטיקאים ועסקנים, אלא מעורר את השטח עצמו. מרדכי יודע את מה שידע דוד בן גוריון ז"ל: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה שיעשו היהודים".


כאמור, מרדכי קורע את בגדיו וזועק זעקה גדולה ומרה. מה היה בתוכן זעקתו? האמוראים רב ושמואל נחלקו בדבר: רב אמר שמרדכי זעק: "גבהּ המן מאחשורוש" – ובכך הוא רומז לישראל שאין להם מה להישען על אסתר ועליו, שכן אין להם כל השפעה על המן. ושמואל אמר שמרדכי זעק: "גבהּ מלכא עילאה ממלכא תתאה" – מלך העליונים גבוה ממלך התחתונים. כלומר, מרדכי הכריז כי המלך האמיתי אינו אחשורוש או המן - כי אם הקב"ה ואליו יש לפנות ולבקש על רוע הגזירה. זוהי זעקה שכולה קריאה לתפילה ולחזרה בתשובה. חשוב לציין כי מרדכי לא הזניח את הדרך הפוליטית המעשית – גם בזה הוא עוד עתיד לפעול, אך בשלב ראשון הוא ראה צורך לעורר את העם שיפעלו גם הם לשינוי המצב. כך גם עשתה המלכה אסתר לפני שהרהיבה עוז בנפשה לבוא אל המלך ולבקש על עמה, כאשר אמרה למרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד', טז). גם אסתר מבינה שלפני שהיא פונה למסירות נפש על עמה בפני המלך, על העם להתעורר לבקש מה' הצלה. בדומה לכך מצאנו שחכמים אמרו בגמרא כי גדולה הסרת הטבעת מידו של אחשורוש להמן יותר מארבעים ושמונה נביאים ונביאות שעמדו להם לישראל. שהרי כל אותם נביאים ניסו לעורר את ישראל לתשובה ולא הצליחו לעשות כן, ואילו הסרת הטבעת הצליחה לעורר את אותו הדור לצום ולתפילה. אם כן, מטרת מרדכי במעשיו כאן היתה להוביל לשינוי תודעתי עמוק בעם וכתוצאה מכך להתעוררות לתשובה. על כן, הוא לא פנה לעשייה פוליטית בראשונה, אלא לעשייה מול העם.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק י': דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו

מגילת אסתר מסתיימת בפסוק: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו, דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (אסתר י',

פרק ט': שירת עשרת בני המן

סיפור תליית עשרת בני המן המופיע בפרק ט' של המגילה נכתב בצורה של שירה ונקרא בנשימה אחת. כך אומרים חכמים בגמרא (מגילה טז:): "אמר רב אדא דמן יפו: עשרת בני המן ו"עשרת" [המילה עשרת שמופיעה לאחר מכן] - בעי

פרק ח': ליהודים היתה אורה ושמחה

בפרק ח', מרדכי מקבל את טבעת המן ואת בית המן לרשותו, ואסתר ממשיכה להיות המלכה. חודשיים ימים לאחר הדחתו של המן ותלייתו, מרדכי ואסתר מבקשים להעביר את רעת המן ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים. למעשה, הם מציל