top of page

פרק ג': מלכותיה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר

בפרק ג', לאחר שנבוכדנצר רואה את הנס הגדול שנעשה לחנניה, מישאל ועזריה, הוא שולח מכתב לכל האומות ובו הוא כותב: "שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא! אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עִלָּאָה, שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה. אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר" (דניאל ג', לא-לג). בתרגום מארמית: שלומכם ירבה! את האותות והמופתים אשר עימי האל העליון – טוב לפניי להגיד. אותותיו – כמה גדולים הם, ומופתיו – כמה חזקים הם, מלכותו מלכות עולם וממשלתו עם דור דור. חכמים בתלמוד באו וסיפרו לנו את הרקע לדברים אלו (סנהדרין צב:): "תנו רבנן: בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, אמר לו הקב"ה ליחזקאל: לך והחיה מתים בבקעת דורא. כיון שהחיה אותן, באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע [נבוכדנצר] על פניו". רש"י במקום מספר לנו שנבוכנצאר עשה מאותן עצמות כלים, ולפתע ראה שהן זזות ממקומן וטופחות לו על פניו. "אמר: מה טיבן של אלו? אמרו לו: חבריהן [יחזקאל] של אלו [חנניה, מישאל ועזריה] מחיה מתים בבקעת דורא". יש מחשבה עמוקה מאחורי הדברים הללו. נבוכדנצר ראה את עצמו כמלך כל יכול, מלך ממית ומחיה שעל פיו ישק דבר. אומר לו הקב"ה: רוצה אתה להרוג את חנניה מישאל ועזריה? איני מסכים לכך. הרגת אנשים והשלכת את עצמותיהם לבקעה ובזה חשבת שגזרת את אחריתם? אני מחיה אותם על ידי יחזקאל שליחי. המסר שמועבר כאן לנבוכדנצר הוא שהכוח והממשלה - לאלוהים הם. "פתח ואמר [נבוכדנצר]: "אותותיו של ה'- כמה הם גדולים. ומופתיו – כמה חזקים. מלכותו מלכות כל עולמים וממשלתו לדור ודור. אמר רבי יצחק: יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע, שאלמלא לא בא מלאך וסטרו על פיו, ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהילים". רבי יצחק אומר כאן ששבחיו של נבוכדנצר לקב"ה כאן כה גדולים הם, ואילו היה ממשיך בהם – הם היו עלולים להיות נשגבים משירות תהילים. והלא דוד המלך הוא בונה יסודות המקדש ונבוכדנצר הוא מחריבו – ואי אפשר לתת למחריב כוח יותר מלבונה, לכך בא מלאך שסוטר את נבוכדנצר על פיו ומונע ממנו מלהמשיך לשבח את הקב"ה. מתוך הבנה זו של גדולתם של דבריו של נבוכדנצר כאן, לקחו אותם חכמי ישראל אל תוך הקודש פנימה – אל תפילת שחרית ואל שירת הבקשות של שבת, באמרנו: "אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר" (דניאל ג', לג).


רבנו יוסף חיים, הבן איש חי, אומר כי אי אפשר לומר באמת שנבוכדנצר יכול לעלות על דוד בשירות ותשבחות לפני הקב"ה. וכך לשונו: "מה לתבן אצל הבר, ומה הכלב המת הזה חשוב לפני דוד מלך ישראל – בדיחא דמלכא ונעים זמירות – אשר כל שירותיו הם ברוח הקודש וכולם מלאים סודות נוראים, ומה דמיון וערך זה עם זה?". אלא, אומר לנו רבנו יוסף חיים, אילו היה נבוכדנצר ממשיך לשבח את הקב"ה – היתה לו שירה גדולה בכמות (אך לא באיכות), ואז יכול היה לטעון ולהשתבח בפני אנשים פתאים שהוא מסוגל לשורר לא פחות טוב מדוד המלך (ולראייה - הוא מסוגל לשורר מאה וחמישים מזמורים). אלא מאי? האמת היא שנבוכדנצר לא עשה כאן אלא גניבה ספרותית משירותיו של דוד המלך, וזאת עשה בעזרת השר של הקליפה שלו (דהיינו: השפעה רוחנית שהיתה לו). וכך, את דבריו: "מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר" לקח למעשה מדברי דוד: "מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור" (תהילים קמ"ה). וכן: " אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין" לקח מ: "לעושה נפלאות גדולות לבדו" (תהילים קל"ו), "רבות עשית אתה א-דני אלוהי, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" (שם מ'), וכיוצא בזה. מסכם הבן איש חי: "ונמצא הכל גנוב מן התהילים ולא חידש כלום". כלומר, בלמדו את הגמרא האומרת שנבוכדנצר ביקש לגנות את שירתו של דוד המלך, רבנו יוסף חיים ראה לנכון לקנא לכבודו של דוד המלך ולגנות את שירתו הגנובה של נבוכדנצר.


פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


bottom of page