פרק ג': ונתתי לך מהלכים בין העומדים

הנביא זכריה רואה את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה'. מלאך ה' פה אמנם מלמד זכות על יהושע הכהן הגדול, אך במקביל "הַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ" (זכריה ג', א). המלאך מנסה לגונן על יהושע: "יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם, הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ!" (שם, ב). יהושע יצא משרפת הגלות ושרד, ובמדרש מובא שיהושע היה מאותם כהנים שברחו לתוך בית המקדש בעת פלישת האויבים וכולם נשרפו מלבדו, ועל כן הוא מכונה 'אוד מוצל מאש'. אף על פי כן, יהושע לא יכל להגן על עצמו ומלאך ה' היה זה שצריך לסנגר עליו, וזאת משום ש: "וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ" (שם, ג). יש שפרשו שהיו אלה ילדיו של יהושע שנישאו לנכריות או לפסולות כהונות והוא לא מיחה בהם, ויש אומרים שמדובר במידות לא טובות שהיו לו. על כל פנים, יש צורך להסיר את בגדיו הצואים על מנת שיוכל יהושע לעמוד בפני עצמו: "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת" (שם, ד). על ידי הסרת הבגדים הצואים והלבשתו בבגדים חדשים, מקיימים בו ביהושע "סור מרע ועשה טוב". ונוסף על כך: "וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד" (שם, ה).


לאחר כל זאת מתנים עם יהושע הכהן הגדול תנאי: "וַיָּעַד מַלְאַךְ ה' בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר׃ כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (שם, ו-ז). על מנת שיהושע יהיה באמת שלם באמת, עליו לדאוג לשלמות עצמו ולשלמות סביבתו, ובשתיהן יש בחינת "סור מרע" ו"עשה טוב": "אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ" - שתעשה את הטוב, "וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר" - למנוע את עצמך מן הרע, "וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי" - תדין את אנשי הבית לעשות טוב ולהתרחק מן הרע. התוצאה של כל זאת היא: "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה". בספרי מחשבה רבים, המלאכים נקראים "עומדים". וכך אומר הנביא ישעיה: "שרפים עומדים ממעל לו" (ישעיה ו). הנשמות טרם בואן לעולם אף הן מכונות "עומדים". כל זאת, מפני שבעולם העליון אין התקדמות אלא הכל סטטי ועומד במקומו. לעומת זאת, האדם הוא בבחינת "מהלך", הוא יכול להתקדם ולהתעלות על למעלה רמה ביותר. וכן אמר הרב קוק בשירו המפורסם: "בן אדם, עלה למעלה עלה". אם כן, בתחרות השלמות שבין האדם למלאכים - המלאכים עומדים במקומם הנעלה, והאדם יש בכוחו להתעלות מעליהם.