פרק ג': והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם

הנביא האחרון, מלאכי, חותם את דברי "תרי עשר" ולמעשה את כל הקובץ הנקרא "נביאים" בשתי "הערות שוליים". הראשונה: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים" (מלאכי ג', כב). זו הצהרה המעבירה אותנו מתקופת הנבואה לתקופת החכמים, מכאן והלאה חכמי ישראל יקחו את המושכות וינהיגו את העדה. וכך, המשנה בפרקי אבות, שמבחינת רצף הזמן מתחילה בדורות שאחרי המלאכי, פותחת ואומרת: "משה קיבל תורה מסיני" - ואין זכר לנבואת משה בדבריהם. זאת משום שהנבואה יצאה להפסקה, כאמור.

ההערה השניה של מלאכי היא: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם" (שם, כג-כד). אתם בודאי שואלים את עצמכם - מה הקשר בין מלאכי לאליהו? הלא אליהו ניבא בתחילת בית ראשון ומלאכי רק בימי בית שני!

חכמים אמרו במדרש, שאליה היה מלאך והקב"ה התייעץ עמו האם לברוא את האדם או לא? ואמר אליהו: אם בעיניך טוב, בעיניי לא כל שכן? תן לי רשות ואשמש לפניו. כלומר, אליהו בראשיתו דרש בזכות האדם ובשלומו. בהמשך, חכמים אומרים שאליהו הופיע בדמותו ההיסטורית של פנחס ("פנחס הוא אליהו"), ואנו זוכרים את מעשה הקנאות שביצע פנחס בזמרי בן סלוא ובאשה המדינית - מעשה שנראה כמערער את השלום. לאחר מעשה זה, הקב"ה נותן לו פרס על מנת לאזן אותו: "הנני נותן לו את בריתי שלום". מאוחר יותר, בימי בית ראשון נפגשנו עם דמותו של אליהו הנביא שהיה נביא זעם, נביא של מידת הדין ובעל קנאות גדולה - "קנא קנאתי לה' אלוהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל… ואוותר אנוכי לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה". הקב"ה מנסה ללמדו את דרך השלום ואליהו לא מוכן לקבל, עד אשר ה' מצווהו למשוח את אלישע בן שפט לנביא תחתיו ובכך למעשה "מפטרו". ייעודו של אליהו הנביא לא הושלם והוא עולה בסערה השמימה.

לכך, אומר לנו הנביא מלאכי, "זכרו את תורת משה עבדי", אך זכרו עוד כי יש נביא שייעודו טרם הושלם, והוא אליהו, שישוב למלא את תפקידו - "והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם". המשנה במסכת עדויות מביאה מחלוקת לגבי תפקידו של אליהו לעתיד לבוא - האם הוא יקרב או ירחק את המשפחות שהתבוללו ונטמעו בתוך ישראל ואינן כשרות. חכמים נותנים סיום לסוגיה ואומרים: "אליהו לא בא לא לקרב ולא לרחק, אלא לתת שלום בעולם". השלום שאנו מצפים לו כל כך, זו תהיה בשורתו של אליהו הנביא. וכשיבוא, במהרה בימינו, נוסיף למלאכי עוד כמה פסוקים - ובהם יהיה כתוב: "ויבוא אליהו, ויעש שלום בעולם".