פרק ב': וצדיק באמונתו יחיה

בפרק ב', מגיע תורו של אלוהים להשיב על שאלותיו של חבקוק. "וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר: כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ" (חבקוק ב', ב). הקב"ה מזמין את חבקוק לכתוב את דבריו בצורה ברורה, כדי שכל מי שיקראם - יעשה זאת במרוצה והדבר יהיה ברור לו ביותר. לאור דברים אלו, היינו מצפים לתשובות ברורות וחד משמעיות לשאלותיו של חבקוק. בפועל, כך עונה לו הקב"ה: "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר. הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (שם, ג-ד). במילים אחרות, אומר הקב"ה לנביא חבקוק: אתה רוצה תשובה של "כאן ועכשיו" לשאלתך? הלא "עוד חזון למועד" (שם) - אינני אלוהי ה"כאן ועכשיו", אני אלוהי ההיסטוריה. "ויפח לקץ ולא יכזב" - הדיבורים על אחרית הימים עוד יתממשו, אך יש להתאזר בסבלנות: "אם יתמהמה - חכה לו, כי בא יבוא לא יאחר". אמירה זו הפכה עם הזמן להיות סימן מובהק לאמונה היהודית בביאת המשיח, שאף על פי שיתמהמה - עלינו לחכות לו (סנהדרין צז:). ישנו פיוט של רבי ישראל נג'ארה בשם: "יחיד ואין בלתו אחר", שבו הוא אומר:


"שברתי עד עת בא שילה,

הוא ישיב נדחי ירים דגלו,

אם יתמהמה - אחכה לו,

כי בא יבוא - לא יאחר".


"וצדיק באמונתו יחיה" - הצדיק אינו חי עם המשיח כי אם עם האמונה. הרמב"ם אומר שקיום התורה והמצוות אינה תלויה בביאת המשיח, שכן צדיק - גם בזמן גלות וקושי - באמונתו יחיה. ומעניין שבאגרת תימן, כותב הרמב"ם שיש לו מסורת משפחתית הנוגעת לעת שבה יגיע המשיח, והוא מציין את השנה המדוברת על אף אבותיו הזהירוהו לבל יפרסם את התאריך - מחשש שבני אדם יתייאשו. והוא מסיים: "וכבר הודענוכם אותו, וה' יודע האמת". כלומר - לרמב"ם עצמו היה קושי באמיתות אותו זמן, ולפיכך - אף על פי שגילה את ה"קץ" לרב התימני אליו כתב את האגרת, הוא חתם ואמר "וה' יודע האמת". ועל כך אמרו חכמים "תיפח רוחן של מחשבי קיצין" - ולא בכדי, שהרי רבים שחישבו את הקץ, עבר זמנם ובטל חישובם. על כן, הצדיק שבאמונתו יחיה - מסתכל על האופן שבו יכול הוא להצדיק את הבריאה בזמן הספציפי שבו הוא חי, מבלי להיות תלוי בביאת המשיח והגואל. הוא הופך להיות הגואל בזמן ובחברה שבהם הוא נמצא.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ג': תפילה לחבקוק על שגיונות

פרק ג' מתאר תפילה של הנביא חבקוק. לא כל הפרשנים תמימי דעים בנוגע להקשר שבין פרק זה לבין הפרקים שקדמו לו, אך על פי באורנו לפרקים א' וב' נוכל לראות קשר ישיר ביניהם. בפרק א' שאל הנביא חבקוק איך יתכן שהרש

פרק א': על חבקוק וחיבוק

על פי הזוהר הקדוש, המילה "חבקוק" נגזרת מן המילה "חיבוק". באיזה חיבוק מדובר? נשוב לרגע לספר מלכים ב', פרק ד', שם הנביא אלישע - תלמידו של אליהו הנביא - עובר ליד העיר שונם ושם ישנה "אישה גדולה" - גדולה ב