פרק ב': ואלה שמות

משניתנה הרשות לעלות לארץ ישראל על ידי כורש, עם ישראל שב לארצו. עולים נציגים חשובים בראשות זרובבל שהיה מזרע המלוכה, כהנים, לויים, ישראליים ואף כאלה המכונים כיום "פסולי חיתון" – אלה שלא יכלו להוכיח את יהדותם. הגמרא אומרת (קידושין סט:): "לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקייה ועלה", דהיינו: עזרא השאיר בבבל את כל המיוחסים – ואת כל היתר הוא רתם לעבודה מאומצת בארץ ישראל.


בהמשך הפרק מופיעה רשימה ארוכה של שמות האנשים שעלו לארץ. רוב השמות אינם נאים, בלשון המעטה. לדוגמא: "בְּנֵי בַקְבּוּק בְּנֵי חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר, בְּנֵי בַצְלוּת בְּנֵי מְחִידָא בְּנֵי חַרְשָׁא, בְּנֵי בַרְקוֹס בְּנֵי סִיסְרָא בְּנֵי תָמַח" (עזרא ב', נא-נג). על כך אומר המדרש (בראשית רבה פרשה עא): "אמר רבי יוסי בר חנינא: ארבע מדות נאמרו בשמות - יש ששמותם נאים ומעשיהם נאים, יש ששמותם כעורים ומעשיהם כעורים, יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים, ויש ששמותן נאים ומעשיהם כעורים. שמותיהן נאים ומעשיהם כעורים: עשו - שמו עשו ואינו עושה, ישמעאל - שמו שומע ואינו שומע. שמותן כעורים ומעשיהם נאים - אלו בני הגולה: בני בקבוק [מלשון ריקנות] בני חקופא [קוף] בני חרחור [סוג של מחלה] - וזכו ועלו ובנו בית המקדש. שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים - אלו המרגלים: סתור בן סתורים, גדי גרדים ומרדין. שמותיהן נאים ומעשיהן נאים - אלו השבטים: ראובן - ראו בן בין הבנים, שמעון - שומע בקול אביו שבשמים. א"ר יוסי בר חנינא: אין שמותם של שבטים עבור [משונה] להם אלא חפות להם [מתאים להם בשלמות]". נמצאנו למדים שהשם של האדם אינו מכתיב את מעשיו, אלא הבחירה בידו אם מעשיו יהיו נאים או כעורים. זלדה לימדה אותנו: "לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו וכו'". אם כן, לכל אחד מאתנו יש שמות הרבה. בחר לך את השם הטוב על ידי שתשאל את עצמך: לשם מה אני פועל?