פרק ב': הוי חושבי אוון ופועלי רע על משכבותם

בפרק זה, הנביא ממשיך לעסוק בשחיתות המקיפה את החברה הישראלית בזמנו: "הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם. וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ" (מיכה ב', א-ב). הם לא נחים לרגע, ומחשבות האוון עוטפות אותם בלילה ומבשילות בבוקר לידי מעשה. רבי אברהם פלאג'י, גדול חכמי איזמיר במאה התשע עשרה, מספר שבזמנו היה אדם אחד שהיה עוסק במלאכה עם חברו, והיה אותו אדם נותן עינו בבית חברו. מה עשה? נתן לחברו הלוואה שלא הצליח לפרוע ועל ידי כך לקח ממנו את ביתו. לאחר שעשה סדר בבית, ביקש לעשות "חנוכת הבית" והזמין את רבי אברהם פלאג'י. אמר לו רבי אברהם: עליך הכתוב אומר: "הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם"!


ועוד אמר רבי אברהם פלאג'י, שכאשר אדם חולה - בדרך כלל המחלה מתגברת בלילה, ובבוקר - מוטב לו, ואילו כאן - מחלתם כה קשה היא עד שכל הלילה מתוארים ישראל כחושבים מחשבות אוון, ובבוקר לא הוטב להם - שהרי הם אצים לעשות את זממם. כל זאת כי נדמה להם שמעמדם הרם מאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם.


על כך אומר הנביא: "בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא עֲלֵיכֶם מָשָׁל וְנָהָה נְהִי נִהְיָה אָמַר שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ, חֵלֶק עַמִּי יָמִיר, אֵיךְ יָמִישׁ לִי לְשׁוֹבֵב שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק". מבאר האברבנאל את המשל ואומר שאותו האיש שעשקו ממנו את ביתו, הוא יקונן על מה שנהיה ויאמר: עשירי הארץ אמנם שדדו אותנו, אבל בסופו של דבר הם יהיו הראשונים לגלות מארץ ישראל (ימיר - יגלה), ומה תועלת תהיה להם אז לעושקים? הלא את שדינו יקח האויב ויחלקה. אם כן, אחריתם של העושקים תהיה גלות והסרת עושרם.