פרק ב': בשלום ובמישור הלך איתי

בפרק ב' מתאר הנביא מלאכי את הברית שהיתה בין ה' לבין שבט לוי. הוא נתן לשבט לוי שלום ויראת ה' - "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא" (מלאכי ב', ה). וכעת - הלוי מפר את בריתו עם ה' על לימוד התורה והעמדת הדין. ואכן, בבית שני המסורת התורנית עוזבת את הכהונה והלוייה ועוברת לחכמי ישראל, ומאז ועד היום - איש הדת איננו כהן הדת, אלא הוא תלמיד חכמים שנטל את התורה מקרן זווית. חכמים דרשו את הברית עם הלוי כדמותו של אהרן הכהן: "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן, כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" (שם, ז). וכך מובא בגמרא (סנהדרין ו:): "משה היה אומר: יקוב הדין את ההר (דן על פי האמת בלבד), אבל אהרן - אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר: תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון". בקריאה שטחית אדם עשוי להסיק חלילה כי משה היה נאמן לאמת, ואילו אהרן לא היה כן. ולא כך הדבר - אהרן היה אמון על הפשרה בדין, אך פשרה זו היתה באה מכח של תורת אמת - ועל כך מעיד עליו הנביא: "תורת אמת היתה בפיהו". ועוד, ניתן היה לחשוב שאהרן נמנע מלחתוך את הדין מפני שלא היה בקי באמנות הניסוח, וחשש שמא מתוך דבריו ילמדו העדים לשקר. על כן, אומר הכתוב: "וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו" (וכן מעיד עליו הקב"ה בפני משה רבנו: "הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא" (שמות ד', יד)). אם כן, מדוע אהרן דגל בפשרה? מפני שדרכו היא: "בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי", רוצה לומר: גם את הפשרה, גם את השלום - עשה אהרן על פי הצדק, על פי המישור. חכמים אומרים (סנהדרין לב:): "צדק צדק תרדוף" - אחד לדין (שהדין יהיה דין צדק) ואחד לפשרה - שאף הפשרה תהיה צודקת. ועוד אומר הקב"ה: "בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי" - שכן אני מקפיד על מי שעושה עולה, ומעיד אני על לבבו הטהור של אהרן שכולו של שלום אמת.

מתוך מעלה זו של השכנת שלום בין איש לרעהו, "וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן" - מתוך אהבתו הגדולה של אהרן. חכמים דרשו (אבות דרבי נתן י"ב, ג): "רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר 'ורבים השיב מעון'? כשהיה אהרן מהלך בדרך, פגע בו באדם רשע, ונתן לו שלום". בעברית, פגיעה היא מילה הדומה לפגישה אך שונה ממנה: פגישה היא כאשר שני אנשים מתקרבים זה לזה במקביל, ולעומת זאת - פגיעה היא כאשר אדם הולך לקראת אדם או מקום מסוים והם אינם באים לקראתו. במקרה דנן, אהרן מהלך בדרך ואותו רשע אינו בא לקראתו אלא אהרן הוא זה ש"פוגע" בו, יוזם את ההתקשרות ואף נותן לו שלום. "למחר, ביקש אותו האיש לעבור עבירה. אמר: אוי לי, היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן? בושתי הימנו שנתן לי שלום. נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה". ממשיך המדרש ואומר: "וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה. לכך נאמר (במדבר כ) "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל". אהרן שהולך בשלום ובמישור - כל בית ישראל בוכים עליו. לא מצינו את האמירה הזאת כלפי אחרים, כי העם יודע להעריך את מי שאומר אמת והאמת שלו היא מתואמת עם השלום. "בשלום ובמישור הלך איתי".