פרק ב: בנים אתם לה' אלוהיכם

בפרק א' של הושע, סיימנו בפסוק קשה ומרחיק: "כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם" (הושע א', ט). ואילו פרק ב' פותח באמירה מפתיעה: "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי" (שם ב', א). סמיכות הפסוקים מתמיהה אותנו ביותר. המדרש (ילקוט שמעוני) הרגיש בכך ואמר: "משל למלך שכעס על אשתו. שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט. עד שלא בא הסופר, נתרצה המלך לאשתו. אמר המלך: אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק?" - כלומר, הייתכן שאוציא את הסופר מלפני כשהוא תמה ומבולבל ממעשיי? "אמר לו המלך: בוא כתוב שאני כופל כתובתה". כלומר, במקום להתעסק בגט, תקן את כתובתה וכתוב לה כפל של סכום. בנמשל, הושע (הסופר) אך התחיל בשליחותו, בקושי הספיק לומר לישראל שהם לא עמו של ה', ומיד הקב"ה מתרצה ואומר לו דברים הפוכים. ובאמת, גם כאשר בני ישראל היו "בני זנונים" כפי שהם מתוארים לפנינו, גם אז הם בניו של הקב"ה. בתלמוד במסכת קידושין (לו.) יש דיון על כך. נחלקו האמוראים בביאור הפסוק "בנים אתם לה' אלוהיכם" (דברים י"ד, א) - ר' יהודה אומר שישראל קרויים בנים רק כאשר הם נוהגים מנהג של בנים לפני המקום, כאשר הם נמצאים ב"בינה", בחיבור של בן ואב כלפי האלוהים ודברו. לעומתו, רבי מאיר סובר שבני ישראל קרויים כך בין אם עושים רצונו של מקום בין אם לאו. והלכה כרבי מאיר. אחד הפסוקים שרבי מאיר מביא לשיטתו הוא הפסוק הפותח את פרקנו. בן הוא בן לעולם - גם אם הוא סרח. ואת העקרון הזה עלינו ללמוד גם ביחסי הורים-ילדים, גם כאשר הבן לא הולך בשיטת אביו ומורד בו - עליו לזכור שהבן לעולם נשאר בן. ואולי סמיכות הפסוקים הזו יכולה ללמדנו שבסופו של דבר מדובר בבחירה של האדם - האם לקרוא "עמי" או "לא עמי". ריבונו של עולם עשה את הבחירה שלו, ועלינו ללמוד ממידותיו ולבחור גם אנו בבחירה המקרבת ולא המרחקת.

פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק י"ד: שובה ישראל עד ה' אלוהיך

פרק י"ד חותם את ספר הושע במה שהושע היה מומחה לו - מצוות התשובה. הושע מצווה על התשובה, אך אינו מטיף לה בקול זעם כי אם בקול רך כקנה: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך, כי כשלת בעוונך. קחו עמכם דברים, ושובו אל ה'

פרק י"ג: שבעו וירום לבם - על כן שכחוני

בפרק י"ג, הנביא הושע - בשם אלוהים - נותן סיבות לחטאם של ישראל: "אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות" (הושע י"ג, ה) - זוכר אני כיצד התנהגתם בארץ שזופת השמש ומלאת הצמאון, וזוכר אני כיצד התנהגתם כאשר נכנסתם לא

פרק י"ב: עוד אושיבך באוהלים כימי מועד

הנביא מתאר את ישראל כבוטחים בעושר שלהם, עושר שהושג בכחש ובמרמה. "כנען - בידו מאזני מרמה, לעשוק אהב" (הושע י"ב, ח) - הכנענים היו סוחרים בארץ, וישראל למדו מהם את דרכי המסחר הפגומות שלהם. "לעשוק אהב" - ל