פרק ב': בין נחשון לתמר

זוכרים אנו את משל המרגלית מפרק א', של אדם שאיבד מרגלית בעפר ומסנן את העפר כדי למצאה, וכך הקב"ה מחפש את המרגלית - אברהם – ותוך כדי כך מסנן את כל האנשים והאומות הסובבים אותו. בפרק ב' המצב דומה: מחפשים את היוחסין של דוד, ודרך אגב מסננים את כל השאר. מתחילים מבני ישראל, עוברים דרך יהודה ומסננים את כל מי שלא ראוי למלכות. פרק ב' מלא בכבודו של דוד. למשל: עכן שמעל בחרם בימי יהושע והוא מזרע יהודה מופיע בפרקנו תחת שם אחר: "וּבְנֵי כַּרְמִי עָכָר עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם" (דברי הימים א ב', ז) – שמו שונה לשם גנאי מפני שהוא אינו ראוי להזכר עם שושלת המלוכה. מדי פעם נתקלים במרגליות טובות, כמו למשל בנחשון בן עמינדב: "וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן נְשִׂיא בְּנֵי יְהוּדָה" (שם, י). רש"י אומר לנו מדוע הכתוב הרחיב בתיאורו של נחשון: "לא בא לפרש אלא מפני כבודו של דוד". נחשון היה הראשון לקפוץ למי ים סוף קודם שנקרע הים במעשה של אמונה ודוגמא אישית, זהו אדם שראוי להיות ראש השושלת של דוד. וכן, כאשר מגיעים לישי אבי דוד, נאמר כך: "וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד, וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי, וְאִישַׁי הוֹלִיד אֶת בְּכֹרוֹ אֶת אֱלִיאָב..." (שם, יב-יג) – אומר לנו רש"י: "ומלא אל"ף, כלומר: איש גיבור חיל". דוד היה בן למשפחה בת שמונה אחים, ואילו בפרקנו הכתוב אינו מתאר את האח השמיני אליהוא אלא עוצר בדוד: "אֹצֶם הַשִּׁשִּׁי, דָּוִיד הַשְּׁבִעִי" (שם, טו). המילה דוד מופיעה כאן בכתיב מלא, ומבאר רש"י: "מלא יו"ד מפני כבודו של דוד. ועתה מצא המרגלית, לפיכך לא מנה את השמיני". כמו כן, הכתוב מונה באופן חריג את אחיותיו של דוד: "וְאַחְיוֹתֵיהֶם - צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל" (שם, טז), ומבאר רש"י שגם זה נעשה מפני כבודו של דוד: "שהיו בני אחותו גיבורים ואנשי חיל ושרים".

עד כאן הכל נראה טוב ונעשה לכבודו של דוד. אלא שישנה חריגה למהלך הזה בתחילת הפרק: "בְּנֵי יְהוּדָה: עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה... וְתָמָר כַּלָּתוֹיָלְדָה לּוֹאֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה" (שם, ג-ד). רש"י מעיר שם: "תמה אני, היאך מזכיר גנות זקנתו של דוד" – רש"י לא מרגיש בנוח עם אזכור העובדה שתמר היא כלתו של יהודה, מה שהוא לכאורה גנותה וגנותו של יהודה. ואני הקטן אומר: את תמר אנחנו צריכים לזכור אולי יותר מכל שושלת דוד. תמר דומה לנחשון - היא שנטלה את היוזמה להמשיך את התולדות בְּמקום שיהודה היה נראה כאדיש אל מול הרצון של הקב"ה להוציא את המלוכה משבטו. המלכות ראויה למי שיוזם. ולכן, הילד שנולד לתמר בפריצת דרכו החוצה - הלא הוא פרץ - הוא הוא שמביא את השושלת של דוד המלך.