פרק א: תחילת דיבר ה' בהושע

הסיפור של הושע מתחיל בסיפור עסיסי ביותר. הקב"ה אומר לו: "קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה'" (הושע א', ב). כך מתחיל הספר, ומיד כל המפרשים זעים באי נוחות. האם יתכן שנביא ה' המצווה על קדושה יתירה יצטווה לקחת אישה זונה? הרמב"ם בספר מורה הנבוכים, האבן עזרא וכן תרגום יונתן ומפרשים נוספים מבארים כי הכל היה במראה הנבואה ובמציאות הושע לא לקח אשה זונה. ברם, מי שקורא את מדרשי חז"ל, מרגיש שחכמים האמינו שהדברים נאמרו כפשוטם ממש.


החיד"א אומר שיש לדייק במילים המובאות בפתיחת פסוק ב': "תחילת דבר ה' בהושע, ויאמר ה' להושע: קח לך אשת זנונים וכו'" - משמע שהיה דין ודברים בין ה' ובין הושע עוד קודם הדברים המתוארים בפרקנו. ומה היה ביניהם? המדרש (פסחים פז.) מספר שהקב"ה אמר לו להושע שחטאו ישראל פניו, וציפה שהושע יתפלל עליהם וילמד עליהם סנגוריא, ואילו הושע אמר לו לקב"ה: "כל העולם שלך, העבירם באומה אחרת". אמר הקב"ה: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: קח לך אשה זונה ותלד לך ילדי זנונים, ואח"כ אומר לו לשלחה. אם ישלחה מעל פניו, אף אני אשלח את ישראל מעל פני. כך אמר לו הקב"ה להושע, ולאחר שילדה לו שני בנים ובת אחת - אמר לו הקב"ה: עליך ללמוד ממשה רבך, שכיוון שדיברתי עימו הוא פרש מאשתו. אמר לו הושע: איני יכול לפרוש ממנה, שהרי יש לי בנים ובת ממנה, איני יכול לגרשה או להוציאה. אמר לו הקבה: ומה אתה שאשתך זונה ובניך זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הם אם של אחרים הם - בכל אופן אתה נותן נפשך עליהם, אני - שישראל הם בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, שהם הקנין שקניתי בעולמי, אתה אומר לי העבירם באומה אחרת? כיוון שראה הושע שחטא, ביקש רחמים על עצמו. אמר לו הקב"ה: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, בקש רחמים על עם ישראל שגזרתי עליהם שלוש גזרות. ואז הושע עומד ומתפלל על עמו ישראל.


הושע הנביא הוא צדיק העומד בדור רשע, וככזה - גם הוא אשם במצב העם ומוסיף לקטרוג עליהם, שהרי עצם קיומו של הצדיק בדור שכזה מעלה את הרף הקובע את קריטריון הצדיקות. ולכן, מסביר המגיד מדובנא, הקב"ה אומר לו להושע: קח לך אשת זנונים - שלא תראה צדיק יותר מבני עמך וחלילה תקטרג עליהם. אם הם נפלו לחטא הזנות, אתה לפחות עשית זאת בדרך ציווי, אך העיקר שלא תהיה בוהק בקדושתך לעומתם. נמצאנו למדים, ש"תחילת דיבר ה' בהושע" היה דברי סנגוריא על עם ישראל.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק י"ד: שובה ישראל עד ה' אלוהיך

פרק י"ד חותם את ספר הושע במה שהושע היה מומחה לו - מצוות התשובה. הושע מצווה על התשובה, אך אינו מטיף לה בקול זעם כי אם בקול רך כקנה: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך, כי כשלת בעוונך. קחו עמכם דברים, ושובו אל ה'

פרק י"ג: שבעו וירום לבם - על כן שכחוני

בפרק י"ג, הנביא הושע - בשם אלוהים - נותן סיבות לחטאם של ישראל: "אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות" (הושע י"ג, ה) - זוכר אני כיצד התנהגתם בארץ שזופת השמש ומלאת הצמאון, וזוכר אני כיצד התנהגתם כאשר נכנסתם לא

פרק י"ב: עוד אושיבך באוהלים כימי מועד

הנביא מתאר את ישראל כבוטחים בעושר שלהם, עושר שהושג בכחש ובמרמה. "כנען - בידו מאזני מרמה, לעשוק אהב" (הושע י"ב, ח) - הכנענים היו סוחרים בארץ, וישראל למדו מהם את דרכי המסחר הפגומות שלהם. "לעשוק אהב" - ל