פרק א: תחילת דיבר ה' בהושע

הסיפור של הושע מתחיל בסיפור עסיסי ביותר. הקב"ה אומר לו: "קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה'" (הושע א', ב). כך מתחיל הספר, ומיד כל המפרשים זעים באי נוחות. האם יתכן שנביא ה' המצווה על קדושה יתירה יצטווה לקחת אישה זונה? הרמב"ם בספר מורה הנבוכים, האבן עזרא וכן תרגום יונתן ומפרשים נוספים מבארים כי הכל היה במראה הנבואה ובמציאות הושע לא לקח אשה זונה. ברם, מי שקורא את מדרשי חז"ל, מרגיש שחכמים האמינו שהדברים נאמרו כפשוטם ממש.


החיד"א אומר שיש לדייק במילים המובאות בפתיחת פסוק ב': "תחילת דבר ה' בהושע, ויאמר ה' להושע: קח לך אשת זנונים וכו'" - משמע שהיה דין ודברים בין ה' ובין הושע עוד קודם הדברים המתוארים בפרקנו. ומה היה ביניהם? המדרש (פסחים פז.) מספר שהקב"ה אמר לו להושע שחטאו ישראל פניו, וציפה שהושע יתפלל עליהם וילמד עליהם סנגוריא, ואילו הושע אמר לו לקב"ה: "כל העולם שלך, העבירם באומה אחרת". אמר הקב"ה: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: קח לך אשה זונה ותלד לך ילדי זנונים, ואח"כ אומר לו לשלחה. אם ישלחה מעל פניו, אף אני אשלח את ישראל מעל פני. כך אמר לו הקב"ה להושע, ולאחר שילדה לו שני בנים ובת אחת - אמר לו הקב"ה: עליך ללמוד ממשה רבך, שכיוון שדיברתי עימו הוא פרש מאשתו. אמר לו הושע: איני יכול לפרוש ממנה, שהרי יש לי בנים ובת ממנה, איני יכול לגרשה או להוציאה. אמר לו הקבה: ומה אתה שאשתך זונה ובניך זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הם אם של אחרים הם - בכל אופן אתה נותן נפשך עליהם, אני - שישראל הם בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, שהם הקנין שקניתי בעולמי, אתה אומר לי העבירם באומה אחרת? כיוון שראה הושע שחטא, ביקש רחמים על עצמו. אמר לו הקב"ה: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, בקש רחמים על עם ישראל שגזרתי עליהם שלוש גזרות. ואז הושע עומד ומתפלל על עמו ישראל.


הושע הנביא הוא צדיק העומד בדור רשע, וככזה - גם הוא אשם במצב העם ומוסיף לקטרוג עליהם, שהרי עצם קיומו של הצדיק בדור שכזה מעלה את הרף הקובע את קריטריון הצדיקות. ולכן, מסביר המגיד מדובנא, הקב"ה אומר לו להושע: קח לך אשת זנונים - שלא תראה צדיק יותר מבני עמך וחלילה תקטרג עליהם. אם הם נפלו לחטא הזנות, אתה לפחות עשית זאת בדרך ציווי, אך העיקר שלא תהיה בוהק בקדושתך לעומתם. נמצאנו למדים, ש"תחילת דיבר ה' בהושע" היה דברי סנגוריא על עם ישראל.