פרק א': עמוס ומשה רבנו

"דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ" (עמוס א', א). הנביא עמוס הוא ככל הנראה ראשון נביאי הספר. ניתן למתוח קווי דמיון רבים בין הנביא עמוס לבין אדון הנביאים - משה רבנו: משה רבנו היה "כבד פה וכבד לשון" (שמות ד', י), וחכמים דרשו על עמוס שהיה "עמוס בלשונו", שהיו המילים ממהרות ומפרכסות לצאת מפיו והיה מגמגם בהם. וכך עמוס מעיד על עצמו שהיה "בולס שקמים" (עמוס ז', יד), ויש שפרשו "בולס" מלשון: בולש, מחפש אחר השקמים, ומפני שהיה עמוס בלשונו - אמר "בולס" במקום "בולש". וכן מצאנו שמשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, ועמוס היה אף הוא "נוקד" - רועה. עמוס מתחיל בנבואתו לעסוק בגויים אשר סביב לירושלים ותובע מהם לנהוג באופן מוסרי. ואף משה בצאתו מארמון פרעה פנה אל המצרים בתביעות מוסריות, כאשר ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. בהמשך הספר, עמוס עובר לדבר אל ישראל - וכך גם משה, ביום השני לצאתו הוא ראה שני אנשים עברים ניצים ופנה לרשע שבהם באמירה המפורסמת: "ויאמר לרשע: למה תכה רעך?" (שמות ב', יג). אלו הם קווי הדמיון שבין הנביאים הללו, אך כמובן שישנם הבדלים רבים, אותם נותיר ללומד למצוא.