פרק א': יען היתה זאת עם לבבך

תשעת הפרקים הראשונים של ספר דברי הימים ב' מוקדשים לשלמה המלך ולפעולותיו. וכמו שדברי הימים א' שמר על כבודו של דוד והשמיט פרטים שאינם מחמיאים לו, כך דברי הימים ב' יעשה ביחס לשלמה. הספר פותח במילים: "וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד עַל מַלְכוּתוֹ וַה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה" (דברי הימים ב א', א). רש"י קורא את המשפט הזה כך: "ויתחזק שלמה וגו' - מפני שה' אלהיו עמו" , כלומר - הכל מתחיל מלמעלה למטה. ברם, אפשר לקרוא את המשפט הפוך ולומר שהכל מתחיל מן האדם, כמאמר חז"ל: "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (שיר השירים רבה ה', א). רוצה לומר: מפני ששלמה בן דוד התחזק על מלכותו - אז הוא מצא שה' אלוהיו עוזרו ומסייעו. אתרעותא דלתתא (התעוררות האדם מלמטה) היא שעוררה את אתערותא דלעלא (ההתעוררות מלמעלה).


על המילים "וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד" אומר המלבי"ם: "עד עתה, שלמה היה נשען על כוחו ועצתו של דוד. עתה, הוא התחזק בעצמו". זכרו שמדובר בנער בן שתים עשרה שצריך למצוא את הכח והחוזק מצד אישיותו למלוך על ישראל. לכך, ה' מסייעו: "וַה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה". מילים דומות מצאנו כבר בפרק כ"ט של ספר דברי הימים א': "וַיְגַדֵּל ה' אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א כ"ט, כה). המלבי"ם מדייק ששם (בספר דברי הימים א') נאמרה גדולה בהקשר של התנשאות בענייני מלוכה ("לעיני כל ישראל"), אך כאן בפרקנו הקב"ה גידלו למעלה בענייני נפשו הרוחנית.


אפשר גם להוסיף ולומר שהתחזקותו של שלמה מתוארת בהמשך הפרק, באותו לילה שבו נגלה אלוהים לשלמה בחלום בגבעון ואומר לו: "שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ" (דברי הימים ב א', ז). שלמה מבקש בקשה גדולה: "וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים: אַתָּה עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו… עַתָּה, חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן לִי וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְאָבוֹאָה, כִּי מִי יִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל" (שם, ח-י). שלמה מבין כי זו אינה פריבילגיה להיות מלך, אלא ייעוד ושליחות עבור עמו. לכך, הוא לא ביקש עושר וכבוד כי אם חכמה כדי שיוכל למלא את תפקידו נאמנה לשפוט את העם. וכך מצאנו גם בדברי רש"י: "כיון שהמלכתני על עם רב כזה, צריך אני שיהא בי חכמה וכח לצאת לפניהם וללחום מלחמותיהם… וגם למלך צריך שיהא לב חכם לידע לשפוט העם, ואני נער ורך - אפילו אלף אנשים חכמים היה קשה להם לשפוט עם גדול כזה, אי אפשר בלא עסקים רבים שבאים לדון, ואין לו מתוּן לעיין בדינם, שעוד זה קובל ואינו מפסיק דבריו והנה בא אחר וצועק, ומי יוכל לפסוק אלף דינין ביום אחד אם לא חכם ונבון אשר רוח אלהים בו? וזה אני שואל, שתתן לי חכמה ומדע לשפוט עמך זה הגדול, כי זה אני צריך שתתן לי". על דבריו אלה אומר לו הקב"ה: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ, וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד, וְאֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ, וְגַם יָמִים רַבִּים לֹא שָׁאָלְתָּ, וַתִּשְׁאַל לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו - הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ, וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לָךְ אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה כֵּן" (שם, יא-יב). הדברים הללו מסתדרים היטב עם דברי הקב"ה לדוד שבנו ישב על "כסאו". כסא דוד הוא כסא המשפט והצדק.


למעשה, שלמה התחזק ביראת שמים תחילה ורק מתוך כך ביקש לעלות לכס המשפט כשהוא מתוקן, כמאמר רש"י: "יען אשר היתה זאת עם לבבך - שאין אדם שואל דבר זה אלא מי שיש יראת שמים בלבו, כענין שנאמר: ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים". כלומר, בקשתו של שלמה כאן איננה הבלחה רוחנית חד פעמית אלא היא תוצאה של יראת שמים עקבית שהיתה לו, ושל מחשבות שטרדוהו בעניין המשפט. הלא כל הנאמר כאן ארע לשלמה בחלום, ובחלום אדם אינו מדבר אלא מהרהר בליבו, כמאמר חז"ל: "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי ליבו" (ברכות נה:). המציאות היום-יומית הזו היא שנותנת את ביטוייה בחלומו, עד שאומר לו הקב"ה: "יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ" - אני רואה את לבבך ואת רצונך הפנימי להיות שופט טוב לעם ישראל, ולכך אקיים לך את זאת ואוסיף לך עוד כהנה וכהנה.

פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ל"ו: ה' אלוהיו עימו ויעל

צדקיהו, מלך יהודה האחרון, העשרים במספר מאז שנחלקה הממלכה בין רחבעם לבין ירבעם, הוא דור עשרים ושניים לדוד המלך, והוא שרואה את חורבן הממלכה והבית. צדקיהו עשה את הרע בעיני ה' אלוהיו בכך שלא נכנע לפני ירמ

פרק ל"ה: רוח אפינו משיח ה'

יאשיהו המלך הצדיק סר מרע ועושה את הטוב. לאחר שביער את העבודה הזרה בפרק ל"ד, הוא מזמין את ישראל לעשות את הפסח בפרק ל"ה, בדומה למה שעשה חזקיהו במלכו. והנה, עם כל צדקותו, גם יאשיהו לא נמלט ממוות מנוול. כ

פרק ל"ד: רחמנותה של חולדה

יאשיהו היה מלך צדיק וטוב. בפרקי דרבי אליעזר דורשים את שמו: "יאשיהו – יאי שי הוא", הוא שי טוב, הוא תשורה נאה. יאשיהו הולך בדרכי ה' ומתקרב אליו, הוא מבער את העבודה הזרה שאביו אמון וסביו מנשה הציבו בירוש