פרק א': טוב ה' למעוז ויודע חוסי בו

"מַשָּׂא נִינְוֵה סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי" (נחום א', א). תרגום יהונתן אומר שמדובר כאן על אותה נינוה שעליה התנבא יונה בן אמתי הנביא והיא שבה מחטאיה, וכאשר היא הוסיפה לחטוא - שב להתנבא עליה נחום האלקושי.


קודם לנחום, פגשנו שני נביאים - יונה ומיכה. אם היינו שואלים את יונה: מיהו אלוהיך? הוא היה משיב: אלוהי האמת. לא בכדי שמו של יונה היה יונה בן אמתי - בן האמת. כאשר גילה יונה שהקב"ה מרבה להיטיב (עם בני נינוה) - הוא התקומם על כך ואמר לקב"ה: "ידעתי כי אתה רב חסד" (יונה ד', ב) ולא אמר את המילה "ואמת", בכך כביכול שאל יונה לקב"ה - האמת נעדרת, היכן האמת שלך מופיעה בעולם? אלוהים בתגובה לימד את יונה בדרך מיוחדת כיצד מידות החסד והאמת הולכות יחד בכפיפה אחת.


לאחר יונה, פגשנו את הנביא מיכה. בסוף ספרו, הנביא מיכה עונה לנו על השאלה: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא... תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם"" (מיכה ז', יח-כ)" - אלוהים הוא טוב ומטיב, יש בו חסד ויש בו אמת.


הנביא נחום פותח את ספרו בתשובה לשאלתנו ועוסק במידת הדין של אלוהים המשולבת במידת החסד: "אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה', נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה, נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו. ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ - וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה ה'" (נחום א', ב-ג) - אלוהים הוא ארך אפים ובעל סבלנות, אך בסופו של דבר ימצה את הדין עם החוטאים. ובהמשך הפרק מצאנו: "טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ" (שם, ז). ושואלים חכמים במדרש (ויקרא רבה י"ז, א): "טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה - יכול (טוב) לכל? תלמוד לומר: וְיוֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ". רק מי שחוסה באלוהים - יכול לקבל את טובו.


כך שהנביא נחום, אמנם כשמו כן הוא - מנחם אותנו, אך גם זאת במידה הנכונה, ומלמדנו שהמידות האלוהיות השלמות - הדין והחסד, המשפט והרחמים, כולן ישנן בידיו של אלוהים.