פרק א: היה היה - היה מפני שהיה

"הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא" אמר המשורר חיים חפר, והצדק עימו. אנו נראה זאת במראות, בחזיונות, באותות ובמופתים, בדמיון, בתעופה ובתיאורים הייחודיים שלו, לאורך כל ארבעים ושמונה פרקיו נוכל לגלות עד כמה יחזקאל נביא גדול היה. יחזקאל דומה במובנים רבים לירמיה הנביא, שניהם כהנים היו, בני אותה התקופה. גם על יחזקאל עברה התרעלה, גם הוא חווה את חרבן בית המקדש וחווה נבואות זעם רבות, אך בשונה מירמיהו - יחזקאל לא לקח את הדברים ללב ברמה האישית כירמיה. יחזקאל הוא חזק, אלוהים חיזק אותו עד שהיה למבצר ועמוד ברזל כנגד העם ולא לקח את דברי הפורענות באופן קשה. גם כאשר חווה אסונות אישיים, יחזקאל נותר יחסית אופטימי.


הדברים הללו נרמזים כבר בפרק שלנו, כאשר כבר בפסוק הראשון של הספר יחזקאל מתחיל לדבר בגוף ראשון ואץ לו רץ לו אל דברי הנבואה: "ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" (יחזקאל א', א). רש"י אומר כי רוח הקודש הפסיקה את דברי הנביא על מנת להציג אותו בפני הקורא: "בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין, היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה'" (שם, ב-ג). כל זאת משום שיחזקאל לא שם את עצמו במרכז כי אם את דבר ה'.


חכמים אומרים: "היה היה דבר ה' אל יחזקל - היה מפני שהיה". נבאר את הדברים. מקובלנו שנבואה לא מתרחשת בחוצה לארץ כי אם בארץ ישראל, אך נביא שהתחיל להתנבא בארץ ישראל - נבואתו יכולה להמשיך אף בחוצה לארץ. כך גם יחזקאל, שתחילת נבואתו בארץ ישראל היתה, ולאחר מכן נמשכה אל בבל. "היה - מפני שהיה".


המראה המתואר בפרק א' קרוי בפי רבותינו בשם "מעשה מרכבה". לשם מה נצטרכה נבואת מעשה המרכבה? אומר לנו הזוהר הקדוש שארץ בבל לא היתה ראויה לנבואה כלל, אך השכינה כבר שרתה שם בעבר, שהרי בבריאת העולם נאמר: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים", אחד מארבעת הנהרות הללו היה נהר החידקל, שאחד משפכיו הוא נהר כבר. על כן, מבאר הזוהר, "היה היה דבר ה'" - בעבר, והיכן? "בארץ כשדים על נהר כבר". כלומר, נהר כבר קרוי כך על שם שכבר היתה שם שכינה (אמנם הנהר קרוי "כבר" מפני שכביר הוא, אך הזוהר עושה שימוש במילה "כבר" על מנת לבאר לנו שכבר היה תקדים של נבואה באותו המקום).


במקום אחר אומר לנו הזוהר שהקב"ה אמנם נתן ליחזקאל מראה נבואה, אך לא כל מראה ראוי לגילוי אל ההמון. שואל הזוהר: אם יחזקאל הנביא נאמן היה, מדוע גילה את כל מה שראה? מי שהמלך מכניסו להיכלו, האם ראוי לו לגלות סודות שראה? ומשיב הזוהר: יחזקאל נביא נאמן היה וצריך היה לגלות את כל מה שראה. וזאת מדוע? מפני שכאשר יצאו לגלות, ישראל חשו שהקב"ה עזב אותם, השכינה הסתלקה, והם נותרו בודדים על נהרות בבל, יושבים גם בוכים בזכרם את ציון. ובאותה שעה קרא הקב"ה לכל פמלייתו, כל מרכבותיו, חילותיו ומחנותיו וכל חיל השמים ואמר להם: מה מעשיכם כאן לפניי? בניי אהוביי בגלות בבל ואתם יושבים כאן? קומו, רדו כולכם לבבל ואני עמכם. הקב"ה הוריד את שכינתו לבבל, ובאותה שעה נפתחו השמים ושרתה הנבואה על יחזקאל וראה כל מה שראה. או אז אמר להם יחזקאל לישראל: מדוע אתם בוכים? אלוהים לא עזבכם! "הרי אדונכם כאן, וכל חילות השמים ומרכבותיו שבאו לדור עמכם". ולא האמינו לו, עד שנזקק היה לגלות את כל מה שראה על מנת לנחמם. וכל מה שגילה, אם כן, גילה ברשות.