על תחושותיו בעולם הישראלי שפגש

"בהיותי ילד לפני מלחמת העולם השנייה, גרנו משפחתי ואני בעיר אוּראן באלג'ריה. אז דִבְּרוּ בבית אבא שהיה רב העיר ובבית סבא ז"ל יהודית-ערבית. מבחינה תרבותית ודתית, זה היה עולם עשיר מאוד, אולם הוא אבד. אז כילד הייתי חולם על ירושלים וכאשר היו שואלים אותי בבית הספר מה ארצה להיות כשאתבגר, הייתי עונה באופן מעט נאיבי: אני רוצה להיות רב בירושלים. מה שאכן קרה!


כאשר אני זוכר את אותו עולם יהודי שאבד, אני באמת מוצא את עצמי בו, אולם אני יודע שהוא חלף.


כעת אני חי בארץ ישראל בעולם היהודי של הנכדים שלי ועולם זה חוזר להיות עולם עברי, שונה לחלוטין מקודמו. גם בעולמם של נכדיי אני מרגיש בבית, אך בהבדל אחד; הנכדים שלי אף פעם לא ידעו מה היה עולמו של סבי עליו השלום. אולם סבי היה חולם על עולמם.זהו כל ההבדל!".


(סוד מדרש התולדות חלק א עמוד 55).


פוסטים קשורים

הצג הכול

שיבה אל העִבריות

שיבה אל העִבריות לדידו של מנִיטוִ טומנת בחובה גם את ריבוי הגוונים, שהרי הזהות העברית המקורית מורכבת מ 12 שבטים. במשך הגלות עם ישראל כולו הצטמצם תחת הזהות של שבט לוי. עתה כששבנו ארצה, צריך לאפשר את קיו

החזרה של היהדות אל העבריות

אחד מחידושיו ודרישותיו של מניטו הוא החזרה של היהדות אל העִבְרִיוּת. האומה הישראלית צריכה לעבור מלאומיות פרטיקולארית מצומצמת למחויבות אוניברסאלית. את המעבר הזה קרא מניטו בשינוי השם של אברהם אבינו מ"אבר