על מי אתה סומך?

"בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר (משלי יד, כג). בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, כָּל דָּבָר שֶׁנִּצְטַעֵר יוֹסֵף עִם אֲדוֹנָתוֹ הָיָה לוֹ יִתְרוֹן מִמֶּנָּה, לָמָּה? שֶׁנָּטַל אֶת בִּתָּה. וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): זְכַרְתַּנִּי וְהִזְכַּרְתַּנִּי, נִתּוֹסֵף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" (בראשית רבה פט ב).


החלק הראשון של המדרש מעלה על נס את עמידתו של יוסף בניסיון. לו היה יוסף נשמע לאשת אדונו ייתכן והיה זוכה לאות העובד המצטיין, תנאים טובים והעלאה בשכר, אך היה נשאר עבד עולם בביתו של פוטיפר ולא היה מגיע למלכות. עתה שעמד בניסיון זכה להתחתן עם בתה ולכבוד מלכים.


החלק השני של המדרש מעלה על נס את כוחן של מילים. המילה מגלה את החבוי במעמקי הנפש. יוסף ששם מבטחו הפנימי בה', הרע את מצבו כאשר פנה אל שר המשקים והרבה בדברים בדרישתו שיזכרנו ויזכירנו לחסד. די היה לו להעביר מסר בצורה עניינית וללא התרפסות: אני יוסף עבד פוטיפר, נכלאתי על לא עוול בכפי, ואני מבקש משפט ומקווה שהצדק יעשה עמדי".


למעשה שני החלקים היו צריכים להיות שווים. בעמידתו של יוסף מול אשת פוטיפר הוא ראה את ה' לנגדו "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים?". כך היה צריך יוסף לשקול מילותיו מול שר המשקים, לראות את ה' אל מול עיניו ולהמעיט במילים.


מותר וחובה להשתדל מול כל אדם. אסור להשליך את כל יהבך עליו.