סימנים הסדר כתהליכי התקדשות

סימני הסדר ומעשיו נזכרים בפיוט קצר שחיבר ככל הנראה רבי שמואל מפלייזא לפני כשבע מאות וחמישים שנה. ונהגו ישראל קדושים לשוררו בתחילת ליל הסדר שלוש פעמים:


קַדֵּשׁ וּרְחַץ

כַּרְפַּס יַחַץ

מַגִּיד רְחַץ

מוֹצִיא מַצָּה

מָרוֹר כּוֹרֵךְ

שֻׁלְחַן עוֹרֵךְ

צָפוּן בָּרֵךְ

הַלֵּל נִרְצָה

את סימני הסדר ההלכתי הזה, המסכם את ההלכות הנהוגות בליל הסדר, דרשו דרשנים רבים כרמז על העבודה הרוחנית המוטלת על האדם בסדר עולה ומצטבר.


בליל הסדר נשמות ישראל נולדות מחדש. וסימני ליל הסדר יכולים לרמוז את סדר מדרגות ההתפתחות הרוחנית שלנו. ויכול כל אדם ואדם למצוא לו רמזים ולדרוש לנפשו ולהתעלות בסימנים קדושים אלו. ולדוגמא נרמוז משהו קטן:


מתחילה על האדם להכין את עצמו ל"קדש ורחץ" לקדש ולרחוץ עצמו מכל לכלוך ועוון. אחרי שהצליח בהתקדשות האישית שלו בבחינת "סור מרע ועשה טוב" - אפשר לו להיות "מגיד רחצה" דהיינו, להגיד לאחרים ולהוכיח אותם שירחצו מעוונותיהם. אך עליו להיזהר מאוד שיהיו תוכחותיו בפה רך ובעדינות שחלילה לא יגרום למריבות וסכסוכים, אלא יהיה "מוציא מצה" ומריבה מסביבתו וישתדל להרבות שלום ואהבה בין הבריות. ולכך, עליו לעטוף ולכרוך את החלק המר שבתוכחותיו במשהו מתוק בבחינת "מרור כורך". ולדוגמא: כשירצה להוכיח אדם על מעשה לא טוב שנכשל בו, תחילה יזכיר לו את גודלו ואישיותו ומעלותיו ושלפיהם אין המעשה הרע מתאים כלל לאישיותו. אדם שכזה זוכה לבסוף לגמור את ההלל ולהיות רצוי (נרצה) לבוראו.