סדום בין אברהם ללוט

אברהם השקיף על פני סדום מרחוק והתפלל על תושביה. הוא התפלל עליהם במסירות ועקשות אבל הוא לא היה מוכן להתקרב אליהם. אברהם לא נטע אשל בסדום, לא פתח בה ישיבה לקירוב רחוקים, לא עשה בה נפשות כמו בכל מקום שאליו הגיע. הוא נזהר מאוד שלא להידבק במידת סדום ושמר על ציווי חכמים "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע". אפילו כאשר מלך סדום הציע לו בנדיבות, ועל פי החוק הנהוג באותם הימים, לקחת את רכוש אנשי סדום שהציל במלחמת המלכים – אברהם סרב. הוא ניתק את עצמו מכל מה ששייך לסדום. התלמוד מספר דברים מחרידים על אנשי סדום. הם היו שונאי אורחים ומעני נדיבים. סדום היא האנטיתזה של אברהם שמידתו ופעולותיו הם חסד עליון, ואילו מגמת הסדומיים היא אנטי חסד.


לוט חשב לתקן את סדום על ידי היטמעות בה. הוא נכנס אליה אולי בהיסוס, אך מיד בהתחלה קיבל שם את הכבוד הראוי ל"סלב" כמוהו. הסדומיים הושיבוהו בשער העיר ומינוהו לשופט עליהם. כנראה שלוט שמח במינוי הזה, מתוך תקווה שעל ידי המעמד המכובד אליו הוא הגיע יצליח להשפיע עליהם לטובה. בעיקר היה חשוב לו ללמד אותם את דרך אברהם דודו, לעשות צדקה ומשפט בארץ. בשני הדברים הללו היו הסדומיים מקולקלים. צדקה הייתה אסורה על פי חוק בסדום הדשנה, והמשפט הסדומי היה כל כולו עיוות כנודע. אבל לוט לא נרתע. הוא ראה בקבלת הפנים החמה שלהם אות לטובה. הרי הסדומיים אינם אוהבים אורחים ואילו אותו הם קיבלו בעין טובה, ואם כך יש לו סיכוי להטות את לבבם ולהשפיע עליהם לטובה. אבל עד מהרה הוא התבדה. כבר באותו היום, כאשר הסדומיים שמו לב שהוא מגן על אורחיו הם גירשו אותו מכס המשפט. "ויאמרו גש הלאה! ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט?!".


ניתן לומר שבתחילה גם אברהם היה שותף למחשבה שלוט יצליח לעשות נפשות בסדום. ייתכן ואברהם אמר לעצמו "אני לא אצליח לעשות נפשות בסדום, אבל אם לוט רוצה לנסות שיהיה לו בהצלחה". אפשר לשמוע זאת מתוך ויכוחו עם ה', כאשר הוא מקווה שיש מספר צדיקים בתוך העיר, הוא סובר שלוט הצליח להשיב כמה סדומיים בתשובה. תשובת ה' הייתה קשה: לוט לא הצליח. אין צדיקים בתוך העיר. העיר תיהפך. מסתבר שהמשפט והערכים הסדומיים המפלצתיים היו מעוותים מאוד ולוט לא יכל להם. לוט ניסה כנראה בכל כוחו ליישם את שיטת אברהם, הוא הכניס אורחים במסירות נפש כבירה, בניגוד לחוק המפורש בסדום. גם חלק מבני ביתו היו שותפים לדרכו. כך מספר המדרש: "פלוטית בתו של לוט הייתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקדק (= מעונה) ברחוב העיר, ועגמה נפשה עליו. מה הייתה עושה? בכל יום כשהייתה יוצאת לשאוב מים הייתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה, ומכלכלת אותו העני. אמרו אנשי סדום: העני הזה מאין הוא חי? עד שידעו הדבר והוציאו אותה להישרף". פלוטית שילמה בחייה על הפער שבין ערכי משפחתה לבין ערכי המקום. פלוטית - בהיפוך ממשמעות שמה - לא פילטה את העני המסכן ולא נשארה  לפליטה אף היא עצמה.


בסופו של דבר סדום הייתה חזקה מלוט. אפילו את הסדומיים שדבקו במשפחתו לוט לא הצליח לתקן. חתניו לוקחי בנותיו לעגו להזהרתו בציניות, הם נשארו מאחור עם בנותיו הנשואות ונשחתו בתוך ההפיכה. אשתו שלא סיגלה לעצמה הגנה רוחנית חזקה כמוהו הביטה לאחור ונהפכה לנציב מלח.


אך אל לנו למהר ולהסיק ששיטת לוט נכשלה לגמרי. ההשתדלות שלו הועילה למפרע בשני מישורים:


א. לוט הצליח להציל את העיר צוער מההפיכה. אם אברהם ניסה להציל בתפילתו משהו ולא נענה, הרי שלוט הצליח להציל את העיר צוער. בוודאי שמדרגת אברהם גדולה וחשובה משל לוט, אבל מכיוון שאברהם התפלל על סדום מחוץ לסדום, ולוט התפלל על סדום מתוך ההפיכה תפילתו התקבלה. כי תפילה שבאה מתוך מעורבות במקום מתקבלת יותר. מסירות הנפש של לוט עבור סדום פעלה לטובה והיא ראויה להוקרה. הקב"ה לא מקפח שכר כל בריה, ואינו מתעלם מהמאמץ וההשתדלות של האדם. לפעמים אנו משתדלים לעשות משהו טוב ולא מצליחים או אף נכשלים, אך אם הכוונה הייתה טובה ה' ישלם עליה לטוב.


ב. לוט הצליח להוציא מסדום את מלך המשיח. לוט חילץ מסדום את בנותיו והם הביאו שתי בנות השייכות לתיקון העולם בעתיד, הלא הן: רות המואביה, זקנתו של דוד המלך, ונעמה העמונית, אשת שלמה המלך. נשמתו של דוד ושל מלך המשיח אחריו היו כלואות בסדום, כך דרשו חז"ל במדרש על הפסוק "מצאתי דוד עבדי" (תהלים פט) היכן מצאתיו? – בסדום". ולוט על ידי חינוכו את בנותיו בדרך אברהם, והשתדלותו למצוא נקודות טובות בסדום, זכה והוציא את הניצוץ של דוד מתוך ההפיכה. ההשתדלות משתלמת.