נח יגיעה ונחת רוח

מעשה בצייר אחד שבא לפני חכם וביקש שיברכנו בהצלחה. שאל אותו החכם: "האם כבודו לומד? מתפלל? מתנדב?" -"לא" השיב הצייר "לה' יש מלאכים ושרפים ומה אני כבר יכול לתת לו? מי אני בכלל שהוא יהיה צריך אותי?! זה לא יחסר לו אם אני לא מתפלל". שאל אותו החכם "מהו הציור היקר ביותר שראית?" השיב הצייר "ציור של שקיעה על אופק ים. הצייר לכד את הרגע ברוחו והצליח להעביר את המסר דרך מכחולו בצורה משכנעת". שאל אותו החכם למחיר הציור והצייר ענה שהסכום מגיע למאות אלפי דולרים. אמר לו החכם "ואם אציג לך תמונה שצילם צלם מקצועי של אותה השקיעה באופק הים, בכמה תהיה שווה התמונה?" ענה הצלם "לכל היותר התמונה תימכר בכמה עשרות שקלים". תמה החכם "למה הפער כה גדול?". אמר לו הצייר "ההבדל הוא בסיכויי ההצלחה והכישלון. צלם טוב עם ציוד מקצועי לא צריך יותר משבריר שניה כדי ללכוד שקיעה יפה. סיכויי ההצלחה שלו שואפים ל-99%. לעומתו הצייר מתחיל ב-99% סיכויי כישלון. ועל כן אם הושלם הציור כנגד כל סיכויי הכישלון עולה ערכו של הציור הרבה מאוד".


אמר לו החכם: "אכן, המלאכים בעבודתם המדויקת והמקצועית דומים לצלם. הם גם מושלמים מצד עצמם וגם נמצאים בעולם מושלם. סיכויי ההצלחה שלהם שואפים למאה אחוז. אבל האדם משול לצייר. יצר ליבו רע מנעוריו ויש לו הרבה דברים המונעים אותו מלהצליח. סיכויי הכישלון שלו שואפים ל-99% ולכן אם הוא מצליח בעבודתו עולה ערכו בעיני ה' ביותר".


בפרשת השבוע, אחרי שהמבול שטף את היקום, נחה התיבה על הרי אררט. נח יצא מן התיבה וניגש להקריב לה' קרבן. ה' הריח את ריח הניחוח והתנחם אל ליבו. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". אפשר כמובן לקרוא את הפסוק הזה כהצהרת אכזבה של ה' מהאדם. אך אפשר לקרוא אותו כהצהרת נחת רוח שיש לה' מעבודת האדם ודווקא בגלל שיצר ליבו רע. ה' מחבב את ההשתדלות של נח ושל כל אדם שיצר ליבו מסית אותו לרע ובכל זאת הוא מתגבר ועושה טוב - יותר מכל עבודת המלאכים. בחירת הטוב של האדם יקרה היא בעיני ה' מאוד.


חסידים אמרו שה' מבקש מאתנו "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי". שתהיו אנשים קדושים ולא מלאכים קדושים. כי מלאכים קדושים יש לו הרבה.