מי היה שומע על חכמי המזרח בלי הרב עובדיה?

הרב עובדיה, גדול פוסקי ההלכה בדורות האחרונים, היה בהרבה מובנים מעל הזמן שלנו. השקדנות שלו בלימוד התורה שייכת לשושלת גאוני האומה. ההספק התורני שלו עומד בקנה מידה של גדולי הדורות מהמאות האחרונות. כשזכיתי ועמדתי בסמוך אליו בשעת לימודו, וראיתי את שקידתו וריכוזו המפליא, הייתי מרגיש בעצמי שעיניי רואות מחזה שהוא מעל מציאות הזמן שלנו. דמותו כאילו נתלשה מימים קדומים והודבקה בתמונת ימינו.


הרב הדגיש את חשיבות לימוד ההלכה והשליטה בדברי הפוסקים, כמעלה הגבוהה ביותר שתלמיד חכם צריך לשאוף אליה. האמת תוֹרֶה דַּרְכָּה, שהרבה פעמים בא הדבר על חשבון הרוח והמחשבה. הקבלה, המחשבה וההגות נדחקו לפינות שוליות. הרב עובדיה היה איש הלכה מובהק ולא איש הגות. מראשית דרכו ראה בפסיקת ההלכה את ייעודו. 


פעם סיפר שבימי נעוריו היו חבריו הולכים במוצאי שבתות "לקרוא" בספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי אצל הראשון לציון, הרב עוזיאל, והוא שחס על זמנו, היה מפלפל ומעמיק בתשובות האחרונים. החלוקה הזו שבין לימוד ההלכה ללימוד ההגות, והעדפת חלק על משנהו, לא הייתה אופיינית אצל רוב ככל חכמי הספרדים.


כיום אנו מוצאים תלמידי חכמים מופלגים שמבלים את רוב זמנם בסוגיות הלכתיות שנתבררו כבר בספרי הפוסקים. אינם מפנים את כישוריהם ומִרצם לסוגיות החדשות הנופלות לפתחינו בעידן הפוסט-מודרני, ומשום כך אין להם שיג ושיח עם הדור החדש. הם אינם עוסקים במחשבת ישראל, ואין להם ידיעה בסוגיות רעיוניות כלל.


כך גם בתחום ההלכה: תלמידי חכמים צעירים הופכים לחקיינים, וההלכה הופכת לנוסטלגיה. מידי חודש אני מקבל חיבורים הלכתיים חדשים, ובהם הדיונים עדיין תקועים בנושאים שנתבררו כבר כל צרכם והמחברים נוברים בהם משל היו דבר חדש ומחודש כגון: האם קיבלנו את דעת מרן רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך? ועד כמה היא מחייבת אותנו?

הכתיבה מלאה בציטוטים רבים ובלהטוטי "וכן כתב פלוני" "וכן כתב אלמוני" (אף אני הקטן כתבתי כמה חיבורים בשיטה זו בימי נעוריי, אך את רובם לא הוצאתי לאור עולם). החיקוי הזה לא יועיל ולא יציל. עלינו לזכור ולהזכיר שהרב עובדיה יוסף היה חדשן ומקורי. גאונותו וריבויי הציטטות שלו באו מזיכרונו ועיונו הזך, ולא כדי להרשים את הקורא. אסור לנו להסתפק בהעתקות. אם ברצוננו להמשיך את דרכו, עלינו לחדש ולהתחדש.


אבל הרב עובדיה היה גם רב של ההמון. מנעוריו הרגיל את עצמו לדבר בשפה פשוטה, בשיעוריו לרבים בחר לספר מעשיות ולהמשיל משלים. חביבים היו עליו משליו של המגיד מדובנא, סיפוריו של הרב יהודה לייב מימון ובדיחותיו של דרויאנוב. קהל שומעיו מנעוריו היה מורכב בעיקר מאנשים קשי-יום ומרובי-עמל משכונות בית ישראל והבוכרים, שנפשם קצרה בעמלם. כדי למושכם בעבותות אהבה ללימוד תורה, היה הרב פותח דבריו באהבת תורה ויראת שמיים, ומתבל במעשיות ובדיחות במטבעות לשון עממיות ועסיסיות.

כיום עלינו להכיר בעובדה שמה שהתאים לזמנו ושעתו לא מתאים לנו. הסגנון הזה לא מושך את אוזן רוב השומעים, ואינו מעורר את ליבותיהם. אשריו של מרן שנהג ענווה בעצמו וירד מרום מעלתו ועיונו ללמד תורה לאנשים פשוטים. אשריו שירד מהררי פלפוליו לשעשע נפש העמלים בתורת חסד ובמאור פניו. היום קהל הלומדים השתנה לטובה, ולכך על כל רב להתאים את סגנון דרשתו לרמת שומעיו.

הרב עובדיה יוסף שאף לאחד את כל הספרדים ועדות המזרח תחת מנהג אחד. כיום קמים המרוקאים מזה והעיראקים מזה ועוד רבים מבני קהילות אחרות, ומבקשים לשוב איש-איש למסורת אבותיו. פעמים הרבה שמעתי רבנים ממוצא צפון-אפריקאי שמתלוננים על כך שהרב עובדיה כפה עליהם את מנהגי בבל. מידי פעם כאשר ניתנת לי ההזדמנות, אני משיבם בדברים ומעמידם על טעותם: דעו, הרב עובדיה בעצמו לא נהג לפי מנהגי בבל. אדרבה, על מנהגי בבל הוא ויתר יותר ממה שוויתר על מנהגי מרוקו. והא ראיה, על חיבורו של גאון חכמי בבל רבי יוסף חיים, ה"בן איש חי", חיבר הרב עובדיה שמונה כרכים עם הערות בשם "הליכות עולם".

עלינו לזכור שבזכות הרב עובדיה נודע לנו על קיומם של גאוני הספרדים מארצות פזוריהם. ולולא פעילותו הספרותית והחברתית של הרב עובדיה, סביר להניח שלא היינו שומעים על רבי רפאל ברדוגו ורבי יעקב אבן צור ממרוקו, או על רבי רפאל אהרן בן שמעון ממצרים ורבי עבדאללה סומך מבגדאד. הם היו נעלמים ב"כור ההיתוך" החרדי-אשכנזי.


*****


פעם סיפר הרב עובדיה על עבודתו בבית הדין בשנים שלאחר קום המדינה. הדיינים האשכנזים שישבו עימו בדין, לא ידעו מאומה ממסורת הפסיקה הספרדית. לא שמעו על ספר "גט פשוט" ולא על "גט מקושר". לפיכך היו נוהגים בספרדים הבאים להתדיין בפניהם בדיני אישות וגירושין על פי המסורת האשכנזית. כך אמר: "הם חשבו שאין לנו תורה ואין לנו הלכה. עשו אותנו כאילו שאנחנו עשרת השבטים האבודים".


אני נוהג להזכיר לרבנים הצפון-אפריקאיים, המוחים נגד "כור ההיתוך" שביקש הרב עובדיה להנהיג בתוך הקהילות הספרדיות, שבזכות הרב עובדיה יש המשך למסורת מרוקו בארץ. הרב עובדיה הוא זה שהביא את רבה הראשי של מרוקו, רבי שלום משאש זצ"ל, לכהן כרבה של ירושלים. אף שנחלקו בהלכות רבות נהג הרב עובדיה ברב משאש כבוד גדול, והכיר בו כדיין מעולה. עימו התכתב, בו נועץ, ואליו שלח שאלות בסוגיות סבוכות בדיני עגונות וממזרות. מתוך כך הכירו הכל בגדולתו של הרב משאש ובגדולת מסורת הפסיקה שממנה בא.


התחדשות המסורת התורנית הצפון-אפריקאית בארץ ישראל תלויה ברובה על רבי שלום משאש ועל התלמידים שהעמיד לאחר בואו ארצה. התודה והברכה על כך מגיעות למרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה.


זו השעה לצאת לדרך חדשה.


הרב עובדיה רצה לחדש את המסורת המזרחית הספרדית במנהגי ההלכה, אך בתחום ההגותי והמחשבתי וביחס אל לימודי החול לא המשיך את דרכם של רוב חכמי הספרדים. על כך אני מיצר. היו לו את סיבותיו שלו, לפי השעה ולפי המצב בארץ. לא עליו הייתה המלאכה לגמור, ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה.


הגיעה השעה שנצא לדרך חדשה. אנו שואפים שיקום לנו דור של תלמידי חכמים שיהיו שלמים בחוכמתם ותמימים במעשיהם. תלמידי חכמים שאינם רק פוסקי הלכה. אנו צריכים לקרוא לדור הלומדים בקול גדול שלא יצמצם עצמו רק בתוך ארבע אמות של הלכה. שלא יצמצם את נפשו ותורתו רק למותר ולאסור. שלא יעסוק רק בחובות האיברים, אלא יבאר את חובות הלבבות. שיפצח את קליפת ההלכה ויגיש לנו לאכול גם מפרי המחשבה.


הרבה אנו חייבים למרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה. הוא שפתח לנו את הדלת. הוא שהראה לנו את משעול הדרך. עלינו להמשיך ממקום שפסק.


נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין.


(פורסם בווינט בתשרי תשע"ד)


https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4575962,00.html?fbclid=IwAR2dW_Et8rNnb4Grbe3Nv5rTdE1dABM4BDSz0ZD17ORQpWmtKEvWrTL3ajo

פוסטים קשורים

הצג הכול

לדבר עם רשעים?

שני בחורים נבחנו אצל ראש ישיבה ידוע, שניהם בחורים טובים, וראש הישיבה התלבט את מי מהם לקבל. הובאו הדברים לפני מרן על ידי עוזרו. שאל מרן: למה לא יקח ראש הישיבה את שניהם? ענה העוזר שראש הישיבה לוקח רק תל

קטעים מתוך "מלך שהשלום לו"

פעם נכנס איש נכבד ומשופע ביותר לפגישה עם מרן בביתו. אחר כחצי שעה הגיעה אשתו של אותו אדם ושאלה מהרבנית: "האם בעלי נמצא פה"? הראתה לה הרבנית שהוא יושב בחדר עם מרן. נכנסה האישה ואמרה למרן: "כבוד הרב, בעל