top of page

מטה עם פרחים



פוסטים קשורים

הצג הכול

הנחש שהציל

בכל שעת משבר במדבר היה מי שקרא לעם לשוב מצרימה בתואנה ששם היה טוב יותר. בפרקנו, בנוסף לטענות המוכרות, העם מביע אכזבה מאלוהי ישראל: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַי

לפרגן בנדיבות

משה שולח שליחים אל מלך אדום ומבקש ממנו שיאפשר לישראל לעבור בגבולו. הוא מבטיח לו שישראל ילכו ישר בדרך המלך לכיוון ארץ ישראל ולא יטו מהדרך אל השדות ואפילו "לא נשתה מי באר". בפשט הדברים ניתן היה לומר שמד

המקל והאבן

מרים הצדקת מתה והבאר פסקה מלנבוע. אין מים לשתייה. משה ואהרן מתכוננים ללוויה והעם השרוי במדבר הצחיח צמא למים. החום העיק והאנשים התחילו להתמרמר. אי אפשר לדרוש מאדם צמא שיברור מילותיו וידבר בסגנון מעודן.

Comments


bottom of page