מהי התיוונות בימינו?

הסכסוך בין יוון לישראל נעוץ בראשית זהותן בתולדות האנושות כצאצאיהם של שם ויפת. משימת יוון הייתה לטפל בטבע, ומשימת ישראל היא לטפל באדם. האנושות חבה ליוון את גילוי המדעים וניסוחם, ואת הכוח לשלוט בטבע ולהבין אותו. מאידך, חבה האנושות ליהדות את תרומתה לגילוי ערכי הרוח והמוסר. שיתוף פעולה ואחווה בין החוכמות יביאו להופעת בן האדם השלם שיאחד וישכין שלום בין הטבע למוסר. אדם שהוא עפר מן האדמה ובאפו נשמת חיים. הצלחת האנושות תלויה אפוא ביכולתה לאחד בין הערכים האמיתיים שקיבלה מיוון ומישראל.


בפועל, היוונים הצליחו להגשים את משימתם בהצלחה והאדם נעשה שולט יותר ויותר בטבע. ישראל מצידם שמחו בשמחת יוון ואף יצרו בה ותרמו לה רבות במהלך ההיסטוריה. גדולי האומה הכניסו את ניסוחי החכמה של יון לתוך בית המדרש ועשו בהם שימוש להבנת התורה מתוך ראייה רחבה של דבר נח לבניו "יַפְתְּ אֱ־לֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם"; יפיותו של יפת ראוי לה שתהיה באוהלי שם. אך כאשר ישראל ניסה בתורו למסור לאנושות את שפת המוסר והרוח שעליה הופקד, נולד העימות בינו ובין יוון. מאז לא הצליח עם ישראל להשלים את משימתו. העולם קלט בדרך משובשת חלקים זעירים מרוח המוסר של ישראל. היוונים ניסו להשלים גם את משימת ישראל ונכשלו. (מדברי הרב יצחק הוטנר והרב יהודא ליאון אשכנזי זצ"ל).


ההתייוונות היא ההליכה אחר הדברים השליליים שבהם נכשלו היוונים ומהם נולד הסכסוך ביניהם לישראל. המאבק בהתייוונות צריך להיות כדרכם של מתאבקים הדבקים מאובקים וחבוקים זה בזה. דהיינו, לכלול את הערכים הטובים שיש ביוון, לאמצם ולחבקם, תוך הפרדת הסיגים והפסולת.


התייוונות היא השתתפות במשימה שהוטלה על יוון, חקר הטבע, מבלי להשתתף במשימה שמוטלת על ישראל, חקר הנשמה. התייוונות היא הבנה מוטעית הסבורה שהדרך לידיעת הטבע עוברת במחיקת הזהות הלאומית, במקום להישאר עברי, יהודי, ולהכיל את הידיעה היוונית. להיות ברייה מיוחדת כזו שיש לה קול יעקב וידיים של עשו.


התייוונות היא לראות בדשא של השכן את כל הירוק הקיים במציאות. אימוץ מודלים של ערכים מוסריים חברתיים מבחוץ מבלי לשים לב לאוצרות הרוח המיוחדים שלנו, מבלי להשגיח על תרבותנו ולשוננו והייחודיות שלנו, מין קוסמופוליטיות עקרה. לכך עלינו להסביר שתודעתנו הלאומית היא אוניברסלית ביסודה, והיא נותנת לכל משפחה ממשפחות הגויים להופיע בדרכה המיוחדת לתיקון עולם במלכות שדי.


התייוונות היא ההליכה רק אחר השכל. מדידה ושפיטה של כל דבר רק בתפיסה שכלית פילוסופית, תוך התעלמות מהנשמה ומהחוויה הפנימית. התוצאה עגומה ביותר. האדם המורכב מגוף ונשמה נהיה מתוסכל. ממש כמו המשנה למלך במעשה מאבדת בת מלך לרבי נחמן מברסלב הפוגש בחכם גדול שאומר לו שאין בנמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות. המשנה למלך בוכה בתסכול ואומר: אבל אני יודע שישנו בוודאי. האדם מרגיש בנשמתו, ברוחניותו, אך מדריכים אותו לחשוב שהרגשתו צריכה בדיקה אצל פסיכיאטר.


התייוונות היא ההיסחפות וההתפתות אחר האור המבהיק לזמן מועט, תוך הזנחת האור המקורי האישי והפקדת העולם הרוחני והפרטי בטרנדים רוחניים אופנתיים חולפים. דרך זו מובילה להתנוונות האישיות אחר חלוף הזמן ההארה ומחיקת המיוחדות בעקבותיה.


אבי יוון הוא יפת. פירוש שמו מורה על כוחו שבפיו. הוא יכול לפתות בחלקת לשונו. בזה הוא משיג שליטה על רגשות העמים. הוא מומחה באמנות הניסוח עד כדי שהשומעים סבורים שכל מה שנשמע יפה בהכרח הוא אמת. חכמים אסרו שילמד אדם את בנו חכמה יוונית וכתב הריב"ש בתשובה (סימן מה) שחכמים באמרם חכמה יוונית התכוונו לרטוריקה. ובמיוחד החלק הטכני של אמנות השכנוע, כיצד על הנואם המקצועי להתאים את קולו, את שפת גופו, הבעת פניו, תלבושתו וכדומה כדי לשכנע את השומעים שיאמינו בצדקת דבריו.


התייוונות היא להחשיב כאדם ראוי לשמו רק את קבוצת האיכות ובעלת ההשכלה. דעה זו מחדירה לתת מודע את החשיבה כי רק חברה זו היא המייצרת והפועלת באמת, ועל כן רק לקבוצה זו מגיע לחיות תחת מטריית זכויות האדם. רק לה מגיעים הכבוד והחמלה. רק לה ראויה ההנהגה ועימה תמות חכמה.


ההתייוונות חושבת בגאוות מחשבתה שכדי לצאת ממבוכי החיים אפשר לו לאדם להדביק כנפיים מלאכותיות בשעווה ולהגביה בהן עוף. כנפיים אלו לא עומדות לו לאדם בשעת מבחן. במעט התקרבות אל חום השמש הן נמסות ומתפוגגות והיו כלא היו. התיקון לזה הוא להצמיח כנפיים אמיתיות מתוך האישיות, כנפיים שיהיו מחוברות חיבור אמיתי אל האדם ויהיו ככנפי הכרובים שהם פורשי כנפיים למעלה, מלאי תעופה וחזון אך עם ענווה פנימית ופניהם איש אל אחיו אל הכפורת, כלפי מטה. במקום שבו נמצאת התורה יהיו פני הכרובים.


ההתייוונות היא ההערצה לצעיר בגופו. אהבה לצעיר העכשווי מבלי להכין אהבה למבוגר העתידי. החשמונאים נענו לקריאת הכהן הגדול ממודיעין, הזקן בן השמונים שבהשתלהבות לבו הצית את המרד בלב הצעירים, ובכך היוו המשך לרוח היהודית האומרת: הגידו כן לזקן בגופו ובניסיון חייו וצעיר בנשמתו.