מדרש קצר ולעניין

נאמנות לשמיים ולבריות


משה רבנו פיקד על מלאכת המשכן. כשנסתיימה המלאכה הוא נתן דו"ח לעם ועשה עימם חשבון הוצאות הכנסות. את הדו"ח השקוף הזה אנו קוראים בפרשת פקודי. והדבר ייפלא, הרי על נאמנותו של משה העיד ה' בכבודו "בכל ביתי נאמן הוא". האם לא די בכך? על כך עונה המדרש ומלמדנו מהי חשיבות הנקיות לפני בני אדם, וחשיבות פיוס כולם:


"מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וַאֲנִי עוֹשֶׂה לִפְנֵיכֶם חֶשְׁבּוֹן. אָמַר לָהֶם משֶׁה: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, כָּךְ וְכָךְ יָצָא עַל הַמִּשְׁכָּן. עַד שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב שָׁכַח בְּאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל מַה שֶּׁעָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים, הִתְחִיל יוֹשֵׁב וּמַתְמִיהַּ, אָמַר עַכְשָׁו יִשְׂרָאֵל מוֹצְאִין יְדֵיהֶם לֵאמֹר משֶׁה נְטָלָן. מֶה עָשָׂה הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָם עֲשׂוּיִם וָוִים לָעַמּוּדִים. אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַּיְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, מִי גָרַם לוֹ -עַל יְדֵי שֶׁיָּשַׁב וּפִיְּסָן.


וְלָמָה עָשָׂה עִמָּהֶם חֶשְׁבּוֹן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מַאֲמִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וְלָמָּה אָמַר לָהֶם משֶׁה בּוֹאוּ וְנַעֲסֹק בַּמִּשְׁכָּן וּנְחַשֵּׁב לִפְנֵיכֶם? אֶלָּא שֶׁשָּׁמַע משֶׁה לֵיצָנֵי יִשְׂרָאֵל מְדַבְּרִים מֵאַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, ט): וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם משֶׁה וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה. וּמַה הָיוּ אוֹמְרִים?... רַבִּי חָמָא אָמַר: הָיוּ אוֹמְרִים "חָמֵי קְדַל דִּבְרֵיהּ דְּעַמְרָם" (ראה כמה שמן עורפו של משה), וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר לוֹ "אָדָם שֶׁשָּׁלַט עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיְהֵא עָשִׁיר". (ובמילים אחרות, מקור עושרו של משה מתרומות שיועדו למשכן). כְּשֶׁשָּׁמַע משֶׁה כָּךְ אָמַר לָהֶם משֶׁה, חַיֵּיכֶם, נִגְמַר הַמִּשְׁכָּן אֶתֵּן לָכֶם חֶשְׁבּוֹן. אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן, הֱוֵי: וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. (שמות רבה נא).