המדרש מתאר את המתיחות שהייתה בפמליא של מעלה כאשר עלה משה לקבל את התורה. "בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְגֹעַ בְּמשֶׁה, עָשָׂה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְלַסְטֵירִין שֶׁל פָּנָיו שֶׁל משֶׁה דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אַתֶּם מִתְבַּיְשִׁין הֵימֶנּוּ לֹא זֶהוּ שֶׁיְּרַדְתֶּם אֶצְלוֹ וַאֲכַלְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֹא נִתְּנָה לְךָ תּוֹרָה אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, וְאֵין אָדָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים". (מדרש רבה פרשה כח א).
זהו מדרש מפתיע. הרי המלאכים היו אמורים להתקומם ולשאול איך יתכן להשוות בין הסעודה שעשה אברהם לכבודנו לבין התמורה שאנו מתבקשים לתת לו על כך?
המגיד מדובנא הסביר על פי משל למלך שהיה משתעשע עם בנו חביבו תמיד, אך כאשר היה מגיע שר הביטחון להתייעץ בעניינים ביטחוניים סודיים היה המלך מוציא את בנו ומתוועד עם שר הביטחון בארבע עיניים. שר הביטחון היה מתהלל בפני אנשי החצר שהוא אהוב אצל המלך יותר מבנו, שהרי בשבילו המלך מוציא את בנו מלפניו. שמע על כך בן המלך והתעצב, ומתוך עצבות חלה ונפל למשכב. באו הרופאים ולאחר שאבחנו את המחלה אמרו למלך שרפואת בנו תלויה בצחוק ושמחה. ואם ישמח ויצחק יש לו תקווה להתרפא. עשה המלך תורנות בין אנשי החצר שייכנסו אצל בנו איש לפי תורו בתחפושות של בעלי חיים וירקדו לפניו עד שיתרפא. יום א נכנס שר האוצר ובן המלך לא צחק ולא התרפא, יום ב נכנס שר הפנים ובן המלך לא התרפא. ביום ג נכנס שר הביטחון בלבוש קוף כיוון שראהו בן המלך בלבוש קוף צחק והשתעל עד שנתרפא. לפליאתם של אנשי החצר אמר: שר הביטחון חשב שהוא אהוב אצל אבי יותר ממני, בעוד שאבא שלי עשה ממנו קוף רק כדי להצחיק אותי. אז מי יותר חשוב?!
המלאכים התנגדו שה' יתן את התורה למשה כי חשבו שהם אהובים אצל ה' יותר מבני האדם. וה' הפך את פניו של משה לפניו של אברהם והזכיר להם שהם הוצרכו להתחפש לערבים עוברי דרכים רק כדי לשמח את אברהם ולשעשע אותו בזמן שהיה נמצא בפתח האוהל כחום היום בצער גדול שאין לו אורחים. ומכך ילמדו שהאדם אהוב ונחמד לפני ה' וראוי לתת לו את התורה יותר מהמלאכים.
Comments