הפחד של יעקב אבינו מעשו לא היה רק מפני כוחו האלים, אלא בעיקר פחד מוסרי רוחני. לעשו יש זכויות רבות. המדרש בשם רבי יהודה בר אילעאי מבטא את חששו של יעקב "אמר: כל השנים הללו (עשו) יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכוח ישיבת א"י? כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכוח כיבוד אב ואם? שהרי כך אמר 'יקרבו ימי אבל אבי' תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני?" (בראשית רבה עו ב)
האח הרשע, הזולל והסובא שביזה את הבכורה וביקש 'הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי' מתגלה כאדם עתיר זכויות שאפילו צדיק כיעקב מתיירא מהן.
יש בחיים רגילים וטבעיים של כל אדם זכויות גדולות גם אם אינו "דתי" או בעל מסורת דתית. אדם מגשים אידיאלים אלוהיים גם אם אינו בעל מודעות רוחנית. יש ערך לכל פעולה טובה גם אם הוא לא אמר לפניה "לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה". לעשו יש זכות ישיבת ארץ ישראל אפילו שאינו ציוני נלהב, ויש לו זכות כיבוד אב ואם אפילו שלא התכוון לקיים בכך את צו התורה "איש אמו ואביו תיראו". העגלה של עשו אינה ריקה.
ובנוסף למדנו מהמדרש דבר מבהיל: יש זכות לאדם שדוחה את המעשה הרע שהוא חפץ לעשות מבושה ואי נעימות מאדם אחר. יעקב פחד מפני ה"זכות" של עשו שאמר בליבו אהרגה את יעקב אחי רק אחרי פטירת אבי. מכאן שלכל כוונה, ואפילו המופרכת ביותר, יש ערך אצל הקב"ה.