לעבודה ולמלאכה!

התורה פותחת את הפרשה במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ..." (שמות ל"ה, א-ב).


בקריאה נכונה יש לשים לב שמלבד להימנעות ממלאכה ביום השבת, התורה גם מצווה אותנו לעסוק במלאכה בששת ימי המעשה. אלא שאדם עשוי להתייחס לעבודתו כאל מקור הפרנסה שלו בלבד. הוא יכול לראות בעבודה כדבר שממנו הוא "עושה כסף" ותו לא. אנשים רוחניים יותר עלולים להתייחס לעבודה כתרפיה והעברת הזמן והמרץ בחיים. ויש רבים שמבקשים לעבוד סתם כדי להפיג את השעמום.


אך אם נראה את ההקשר שהתורה מדברת על המלאכות נבין שלעבודה יש ערך רוחני מצד עצמה.


המשכן לא ירד מוכן מן השמיים אלא נעשה במלאכה של בני אדם. כל המלאכות האסורות בשבת נלמדו מהמלאכות שנעשו למען בניית המקדש. במילים אחרות שורשן של כל מלאכות ועבודות החולין נמצא בקודש.


גם העולם שנברא במאמרו של הקב"ה זקוק לידיים העובדות של האדם. הקב"ה ברא את העולם אך השאיר בו פינות לא גמורות כדי לשתף את האדם בעשייתו. משל לאב טוב שרוצה לחשל את בנו, הוא עוזר לו בבניית הפאזל אך משאיר לילד מקום ליצירה משלו. כך הקב"ה בענוותנותו רואה את האדם כשותף לו בבריאת עולם ומשאיר לו מקום בעולם שאינו מושלם כדי לזכותו בשותפות. כך על ידי מלאכת האדם מתגלה שהקב"ה מאמין בו ובכוחותיו.


ומה יעשה מי שאין לו מלאכה לעשותה? אומר רבי יהודה בן בתירא (אבות דרבי נתן י"א, א): אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". מדבריו עולה שהמלאכה היא עניין אידאלי. על האדם להיות עסוק תמיד במצב של יצירה ותיקון.


הרב קוק הסביר זאת משום שכל פינה בעולם השרויה בתוהו ובוהו - מוטל עלינו להצילה משממותה ולהפוך אותה למקום מסודר ומושלם. "כל תנועה שמצילה איזה חלק מההוויה משליטת התוהו – דבר גדול וכללי יש בה" (אורות סז). בעבודה שכזו יהיה האדם דומה לקב"ה שהציל את העולם מתוהו ובוהו על ידי הבריאה בששת ימי המעשה.


יש הטועים לחשוב שהעבודה נגזרה על האדם כתוצאה מחטא עץ הדעת. השיבוש הזה השתרש כל כך עד שהוא נשמע לפעמים כדרשה אותנטית. ולא היא! כי באמת עוד לפני חטא עץ הדעת הניח הקב"ה את האדם בגן עדן "לעבדה ולשמרה". אלא שאחרי שחטא קולל שעבודת האדמה שלו לא תיעשה בנחת ובמאור פנים אלא בעמל יגיעה וצער ובלי תוצאות מספקות כנאמר: "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם".


לסיכום: המלאכה אינה בדיעבד, ואינה תוצאה של חטא, אלא יש בה קדושה, ובאמצעותה האדם נעשה שותף לקדוש ברוך הוא בעולמו.


טובה וברכה היא לנו להפשיל שרוולים ולגשת לעבודה ולמלאכה!